תמלול:
ליאון רוזנברג : תודה רבה שחזרתם אלינו. אנחנו עד לשעה עשר וחצי. ושימו לב, יושבת פה מישהי, עם סיפור מדהים. היא למדה לקרוא רק בכיתה ג', היא החביאה מההורים שלה את המבחנים עם הציונים הנמוכים ולא הבינה למה כולם מסביבה מצליחים ורק היא לא, אבל היום, למרות הכשלים בבית ספר היסודי, היום היא דוקטור.
פאולה רוזנברג : היום תקראו לה דוקטור ענבל בכר.
ליאון רוזנברג : דוקטור.
פאולה רוזנברג : כן, כי בעצם, גם הילדה הזו, שלא הצליחה לקבל במבחן ציון שהיא יכולה להראות ולהתגאות מול ההורים שלה, אחר כך סיימה תואר שלישי.
ליאון רוזנברג : בהצטיינות.
פאולה רוזנברג : בהצטיינות.
ד"ר ענבל בכר כץ : נכון.
פאולה רוזנברג : בואי תספרי לנו איך זה קורה.
ד"ר ענבר בכר כץ, מרצה ומדריכה פדגוגית לחינוך מיוחד מכללת לוינסקי לחינוך : כן. הילדות שלי הייתה ככה, אני עד היום, כל הזיכרונות מלווים אותי, כל תקופת בית הספר זכורה לי באמת כסיוט אחד גדול, כל האמירות שהיו מסביבי, שלא ייצא ממני כלום.
ליאון רוזנברג : כך אמרו לך?
ד"ר ענבל בכר כץ : שאני לא אצליח ואני לא יודעת ללמוד ואני לא יודעת לממש את הפוטנציאל שיש לי, כל האמירות האלה, עד היום, ככה מהדהדות לי וזה הפך אותי לילדה חסרת ביטחון, ילדה שקופה במערכת.
ליאון רוזנברג : וואו.
ד"ר ענבל בכר כץ : שלא ידעה גם איך לבקש את העזרה.
פאולה רוזנברג : איך ההורים היו מגיבים כשהם… משפילה אותם? בואי נגיד, זה השפלה, אין מילה אחרת.
ד"ר ענבל בכר כץ : כן. אני, האמת שבתקופה מאוד ארוכה, גם הסתרתי מההורים, אני ילדה חמישית במשפחה.
ליאון רוזנברג : אבל ימי הורים מגיעים ואז…
ד"ר ענבל בכר כץ : נכון.
ליאון רוזנברג : המורה אומרת את כל האמת בפנים,
ד"ר ענבל בכר כץ : נכון.
ליאון רוזנברג : בדרך כלל, ולא ב… לא עוטפת.
ד"ר ענבל בכר כץ : נכון.
ליאון רוזנברג : ואז מה קורה?
ד"ר ענבל בכר כץ : ואז ההורים מבינים שיש לי קשיים, שלפעמים גם לא פתחתי את זה איתם ולא שיתפתי אותם ואז התחיל כל העניין של מורים פרטיים ואיך אפשר לעזור לי ו…
ליאון רוזנברג : וזה עזר לך?
ד"ר ענבל בכר כץ : עזר לי במידה מסוימת, כי זה ליווה אותי עד סוף התיכון, כל הקשיים שהיו לי, גם כשהגעתי לתיכון ולכיתת ספורט, ששם הרגשתי שאני יותר ממצה את הפוטנציאל שלי, ברמה של הספורט, לא בתחום הלימודי.
פאולה רוזנברג : מתי קרה השינוי שפתאום מצאת את עצמך, לומדת עוד תואר ועוד תואר באקדמיה ומצליחה?
ד"ר ענבל בכר כץ : אוקיי, אז אני בגיל 36, אחרי הצלחות שדווקא היו לי בתחום הספורט, הפכתי…
פאולה רוזנברג : איזה הצלחות?
ד"ר ענבל בכר כץ : כתוצאה מפציעה שהייתה לי בצבא, הפכתי להיות שחקנית פראלימפית בנבחרת ישראל בטניס שולחן והשתתפתי בתחרויות והפכתי להיות אלופת ישראל ואחר כך גם עליתי בדירוג העולמי עד שהייתי מדורגת מקום שני בעולם.
ליאון רוזנברג : בפינג-פונג?
ד"ר ענבל בכר כץ : ואז זה נתן לי, כן בפינג-פונג, בטניס שולחן כמו שאומרים.
פאולה רוזנברג : ספורט אולימפי, כן.
ד"ר ענבל בכר כץ : זה נתן לי, זה ספורט אולימפי, נתן לי המון ביטחון ואמרתי רגע, אם הגעתי לשיא כזה, נכון שזה לא בתחום הלימודי, אבל אז אולי גם אני אנסה את התחום הלימודי. ובגיל 36 החלטתי ממש…
ליאון רוזנברג : להתחיל.
ד"ר ענבל בכר כץ : לנסות להתחיל.
ליאון רוזנברג : ואז מה קרה?
פאולה רוזנברג : מה התחלת? מה הדבר הראשון שלמדת?
ד"ר ענבל בכר כץ : תואר ראשון בחינוך מיוחד במכללת לוינסקי לחינוך, בגיל הרך.
פאולה רוזנברג : בגיל 36.
ד"ר ענבל בכר כץ : בגיל 36 עם שתי ילדות קטנות.
ליאון רוזנברג : ואז מה קרה? אבל תסבירי, את חוזרת לחוויה הלימודית בגיל 36 ואז מה קורה? משהו השתנה, או שהיה לך עדיין קשה לקרוא מחקרים, לקרוא מאמרים?
ד"ר ענבל בכר כץ : היה לי, עדיין קשה לי, גם היום כשאני כבר עובדת בפוסט-דוקטורט שלי, עדיין קשה לי, אני אבל מצאתי לעצמי אסטרטגיות שמתאימות לי, באופן אישי.
ליאון רוזנברג : למשל?
ד"ר ענבל בכר כץ : לדוגמה, איך אני מנטרלת את הדברים שמפריעים לי מסביב, כלומר, איך אני ממוקדת יותר, אם אני צריכה ללמוד פי ארבע או פי חמש לקרוא מאמר, שש-שבע פעמים ולא פעם אחת כמו שאחרים…
פאולה רוזנברג : למה, זה הפרעת קשב?
ד"ר ענבל בכר כץ : זה, זה מכלול של קשיים שהיו לי, שחלקם קשורים להפרעת קשב, חלקם עם הפרעות… עם לקויי למידה, היה לי מכלול שלם של קשיים.
ליאון רוזנברג : וזה לא אובחן אז.
ד"ר ענבל בכר כץ : זה לא אובחן, אני לא ידעתי אפילו לבוא ולבקש עזרה, אני ידעתי שיש לי קשיים.
ליאון רוזנברג : פשוט חשבת שאת לא בסדר.
ד"ר ענבל בכר כץ : כן. אני הייתי בטוחה שאני ממש, משהו אצלי לא בסדר, יש לי ארבעה אחים לפניי, אני החמישית, אנחנו שישה ילדים, הכל היה בסדר, הכל היה בקלות.
ליאון רוזנברג : הם היו בסדר ואז לעומתם את נראית גם כישלון מוחלט.
ד"ר ענבל בכר כץ : נכון.
ליאון רוזנברג : את הולכת לדבר על זה בכנס, נכון? בואי תספרי לנו.
ד"ר ענבל בכר כץ : היום, היום, כן, היום מתכנס… מתקיים כנס של אגודת ניצן, הכנס הארצי ובו אני הולכת להציג את הסיפור שלי.
פאולה רוזנברג : תגידי…
ד"ר ענבל בכר כץ : את אותו סיפור החיים.
פאולה רוזנברג : אז בטח באגודה הזאת יש המון ילדים שיש להם המון קשיים.
ד"ר ענבל בכר כץ : נכון.
פאולה רוזנברג : אבל יש לך, זה, את אומרת זה רק, זה מה שעבד לי או שאת חושבת שאפשר לקחת השראה ואפשר לקחת דברים שאת עושה ושזה יכול לעזור גם לאחרים?
ד"ר ענבל בכר כץ : אני חושבת שאפשר לקחת דברים, שאני עברתי באופן אישי, ואפשר להכליל אותם ולקחת אותם, כל אחד לעצמו, כלומר, אני לא חושבת שיש פה איזושהי רשימת מכולת שאפשר להגיד, אפשר, צריך לעשות את זה, את זה ואת זה בשביל להתגבר על כל הקשיים. כל אחד צריך לדעת מה הוא לוקח לעצמו, כי זה כל כך בהתאמה אישית.
ליאון רוזנברג : את יודעת, אני בטוח שההרצאה שלך מדברת לא רק לאנשים שיש להם איזה שהם לקויי למידה, אלא גם להורים שלהם.
ד"ר ענבל בכר כץ : נכון.
ליאון רוזנברג : מה את אומרת להורים?
פאולה רוזנברג : זה גם כל בן אדם שצריך ללמוד, לא רק מי שיש לו לקויי למידה…
ליאון רוזנברג : זה נכון. אני מסכים איתך שבמידה מסוימת, לכל אחד יש קושי מול לימודים.
פאולה רוזנברג : נכון.
ליאון רוזנברג : אבל מה המסר החשוב להורים?
ד"ר ענבל בכר כץ : אני חושבת שהעיקר זה להקשיב לילדים, אבל לאו דווקא בהיבט המילולי, כלומר, לא תמיד הילד בא ואומר, יש לי קושי ואני צריך עזרה. הרבה דברים הם בין השורות, הם מתחת לפני השטח, ואנחנו צריכים פשוט ללמוד אותם, להרגיש אותם וגם ההיבט הזה, של היום אני מכשירה סטודנטים להוראה, אני מכשירה מורים,
ליאון רוזנברג : מדהים.
ד"ר ענבל בכר כץ : שיראו אותם גם בהיבט הזה ולא סתם הכשרה במכללת לוינסקי מתחילה עם תלמיד אחד בשנה הראשונה ואחר כך, עם קבוצה של תלמידים ורק בשנה השלישית הם מגיעים ללמד כיתה בכללותה, כמובן שזה המיקוד…
ליאון רוזנברג : את אומרת, צריך לראות כל אחד בנפרד.
ד"ר ענבל בכר כץ : בשביל ללמוד כל …
פאולה רוזנברג : לסיום, אני, יש לי בקשה בשבילך, אני אשמח, המורה שאמרה שלא ייצא ממך כלום, את יכולה, חבל שאין לך פה את הדוקטורט, אבל את יכולה לפנות אליה ב…
ד"ר ענבל בכר כץ : נכון. אז פגשתי אותה.
פאולה רוזנברג : נו?
ד"ר ענבל בכר כץ : פגשתי אותה לפני מספר חודשים, אני רצה בשדות ברמת השרון ופתאום נעצרתי ופגשתי אותה, את אותה מורה שאמרה לי, והתחיל שיח בינינו. והיא אמרה לי, וואו ענבל, איך גדלת ואני כבר לא מזהה אותך וזה ומה את עושה היום? וסיפרתי לה, שאני מכשירה מורים בכל הכלים שקיבלתי לאורך החיים. אז מה התגובה שלה הייתה?
פאולה רוזנברג : מה?
ליאון רוזנברג : מה?
ד"ר ענבל בכר כץ : את?
ליאון רוזנברג : את.
ד"ר ענבל בכר כץ : זו הייתה התגובה ואני המשכתי לרוץ, כמובן שקיבלתי את זה עם חיוך. חזרתי לאותה תקופה, חזרתי לאותה התקופה של הילדות.
פאולה רוזנברג : וואו.
ליאון רוזנברג : את, ממך, וואו, לא ציפיתי.
פאולה רוזנברג : אני מקווה שהיא צופה בנו ואני רוצה להגיד לך, את? זה מה שאני רוצה להגיד לך.
ליאון רוזנברג : את, מורה?
פאולה רוזנברג : תודה רבה, תודה רבה, דוקטור ענבל בכר.
ד"ר ענבל בכר כץ : תודה.
פאולה רוזנברג : ואנחנו, אני חושבת שיש פה מסר מאוד חזק.
ליאון רוזנברג : הרגע הזה, שתי אותיות וסימן שאלה בסוף, כמה כוח יש לדבר הזה.
פאולה רוזנברג : נכון.
ליאון רוזנברג : כל הכבוד לך.
ד"ר ענבל בכר כץ : תודה רבה.
ליאון רוזנברג : שבאת וסיפרת, אני רואה בעיניים את הנצנוץ של הדמעה…
פאולה רוזנברג : זה ניצחון אבל, ניצחון ענק.
ליאון רוזנברג : ניצחון ענק.
ד"ר ענבל בכר כץ : תודה רבה.
פאולה רוזנברג : תודה רבה.