"רדיו כאן תרבות", 23.7.2019
תמלול:
מיה סלע : אוקיי, אנחנו "מה שכרוך" בכאן תרבות. אנחנו נדבר עכשיו על לוין קיפניס, שהיה מחלוצי ספרות הילדים
העברית. הוא כתב כמה משירי הילדים המפורסמים ביותר בישראל, כאלה שאנחנו שרים לפעמים ולא זוכרים את ה… כי אנחנו חושבים שזה עממי.
יובל אביבי : שזה תמיד היה.
מיה סלע : עממי, זה תמיד, זה היה שם. אליעזר והגזר, סביבון סוב סוב סוב, נר לי נר לי, אני פורים, סלינו על כתפינו. אבל זה רק, אתה יודע, הוא כתב 5000 יצירות לילדים, 1200 סיפורים, יותר מ- 1000 שירים. מאות אגדות ועשרות מחזות זמר.
יובל אביבי : זה גורם לך לחשוב מה עושים עם הזמן שלנו. כאילו, 5000 יצירות.
מיה סלע : אתה יודע, תישן פחות, יובל, תעשה יותר.
יובל אביבי : נורא אוהב לישון.
מיה סלע : עכשיו הארכיון שלו נחשף לראשונה לציבור הרחב, באופן דיגיטלי ויוצגו בו כתבי יד מקוריים ומכתבים אישיים שטרם נחשפו לציבור וכל הדבר הזה קורה ביוזמת מרכז קיפניס לספרות ילדים ונוער במכללת לוינסקי לחינוך. נדבר על זה עם ד"ר יובל עמית, מרצה במכללת לוינסקי וחוקר במרכז קיפניס. שלום ד"ר יובל עמית.
ד"ר יובל עמית : שלום מיה, בוקר טוב.
מיה סלע : אהלן.
ד"ר יובל עמית : צהריים טובים.
מיה סלע : אז ספר לנו מה יש באוסף קיפניס שלכם, שעכשיו נוכל לראות.
יובל אביבי : סוף סוף.
מיה סלע : סוף סוף.
ד"ר יובל עמית : במרכז קיפניס במכללה שמנהלת ד"ר תמר ישראלי, יש לנו אוסף מאוד מאוד מקיף אני חושב, להקיף את כל קיפניס זו משימה כמעט בלתי אפשרית.
מיה סלע : כן.
ד"ר יובל עמית : את אמרת בעצמך, כמעט 5000 יצירות. נעשה איזה שהוא נסיון מאוד מוצלח להקיף את זה בביביליוגרפיה שיצאה מטעמנו לפני כמעט עשור. אנחנו מנסים לרכז בעיקר, גם את החומרים שהודפסו, אבל גם את כל החומר הארכיוני שיש סביב, יש שם סיפורי זכרונות, תולדות חיים, סיפורי חיים שכתב קיפניס בדרכים ובשלבים שונים בקריירה שלנו. יש שם התכתבויות עם מו"לים, עם מאיירים, עם עמיתים למקצוע וכך הלאה סביב היצירות. ויש שם אני חושב אולי החלק מבחינתי לפחות המעניין ביותר, הוא איזה שהיא… איזה שהוא ביטוי שקיפניס נותן להכרה שלו בתפקיד החשוב הקריטי החלוצי שהוא ממלא במהלך הזה של יצירת תרבות חדשה לילד חדש במקום חדש ובשפה חדשה. זאת אומרת מהלך חלוצי ככל שרק אפשר לתאר, שהוא היה מודע לחלוטין להיקף שלו, לעומק שלו, לחשיבות שלו והוא נתן לזה ביטוי גם בעצם השימור של האוסף שהוא עמד מאחוריו, אבל גם בדברים שהוא כותב, שהוא… או רושם הייתי אומר ובכלל בהצבה של הארכיון הזה לשימוש הציבור, הצעד שעכשיו אנחנו משלימים באמצעות הדיגיטציה המלאה שלו והעלאה שלו לאוויר.
מיה סלע : זאת אומרת חינוך הילד והתרבות והכל הדבר הזה, זה היה משימה ציונית מאוד… גדולה.
ד"ר יובל עמית : עוד לפני החינוך, זה מן הקולטורציה. זאת אומרת, קודם כל היכרות עם הסביבה, קודם כל איזה שהיא היטמעות לתוך סביבה חדשה ולתוך חברה חדשה של ילדים. החינוך הוא השלב השני. ראשית הוא פשוט עורך מן היכרות מאוד מעמיקה עם הסביבה הקרובה של הילד, עם הבית. הוא נותן שמות לדברים. הוא מתאר מהלכים אידיאלים או אופטימלים של קשרי ילדים והורים. הוא מתאר את הדרך לבית הספר כאיזה מן עולם של גילוי הטבע, הסביבה והכל קורה באמת סביב הילד הזה, לאו דווקא בבית הספר, אם כי יש דגש מאוד מאוד חזק על זה, בית הספר והגן. אבל בעיקר ההיכרות עם הסביבה הקרובה המיידית של הילד.
יובל אביבי : זה היה איזה משהו שהוא התחיל בעצמו, הוא ראה בזה? או שזה היה איזה מן גל כזה שבכלל ראו אותו אז באותה תקופה כהכרחי? זה היה… הוא היה איזה שליח של התנועה הציוניות? או שהוא אמר אוקיי, הנה, בואו אני אעשה את זה עבורכם.
ד"ר יובל עמית : זה מורכב, זה מורכב, גם שליחות אישית, עם תחושה מאוד עמוקה של שליחות אישית שמבוססת גם על הביוגרפיה שלו. קיפניס נושא ככה עד גיל מאה כמעט את זכר הילדות הקשה בחדר, את זכר המפגש הקשה עם המורים, המשמעת הנוראה שהוטלה עליו והייסורים שאיתם הוא התמודד. מכאן הוא מגיע אל המשימה הזאת באמת עם איזה שהוא מטען אישי מאוד חזק. ברקע לכל זה יש מהלך מתוכנן, מודע לעצמו, של יצירת תרבות חדשה עבור הילדים והכרה בחשיבות שיש לזה ובהצבה שלהם כמעין חלוץ שהולך לפני המחנה. קיפניס לא רק כתב את השירים, הוא גם דאג ל… כמעט אישי, לקליטה שלהם אצל הגננות, הוא עקב אחרי הקליטה, הוא תיקן את הדברים תוך כדי מעשה, זאת אומרת הוא פועל מתוך הכרה מאוד גדולה ב…
מיה סלע : מדהים.
ד"ר יובל עמית : בחשיבות של המעשה שלו.
מיה סלע : מדהים. תגיד מוזר, אתה לא חושב שזה מוזר שכל כך הרבה מהשירים האלה נשארו עד היום בעצם?
ד"ר יובל עמית : מוזר זה בטח לא…
מיה סלע : קצת משונה…
ד"ר יובל עמית : סבתא שלי, אמא שלי שרו את זה, למדו את זה בגן כילדות. אמא שלי בת ה- 90, סבתא שלי שרה לה את זה, היא שרה את זה לי, אני שר את זה לילדיי. ההיטמעות של זה לתוך אורח החיים הישראלי, לתוך התפיסה שלנו את הילדות הישראלית היא כמעט בלתי נמנעת.
מיה סלע : כן.
ד"ר יובל עמית : הנגיעה שלו לכל מהלך סדר היום של הילד ובייחוד לאירועים החשובים בין חגים, מועדים וכך הלאה, פתיחת השנה, סיום השנה, לימוד הקריאה, ספר ראשון וכך הלאה. כל אלה כמעט אי אפשר לגדול פה ולגדל פה ילדים בלי, בלי להיחשף ליצירה הזאת.
יובל אביבי : תגיד, למה זה כל כך חשוב להעלות את הדברים האלה לדיגיטל? זאת אומרת, אנחנו מקבלים, יש לנו ספרים של לוין קיפניס, יש לנו את השירים שלו, אנחנו כמעט בכל ספריה יש את הדבר הזה. עד כמה הציבור הרחב באמת צריך לדעת את הדברים שהם מעבר?
מיה סלע : אני מעוניינת לראות את ההתכתבויות שלו עם…
יובל אביבי : עם ביאליק…
מיה סלע : לאה גולדברג, ביאליק ופיכמן.
ד"ר יובל עמית : …הציבור הרחב לצורך זה. השאלה לציבור הרחב היא מצוינת. זאת אומרת אתם ציינתם בהתחלה שקיפניס הוא מן מר עממי כזה.
מיה סלע : נכון.
ד"ר יובל עמית : כל שיר שהוא כתב תוך חמש דקות נעשה למילים עממיות.
מיה סלע : כן.
ד"ר יובל עמית : אז קודם כל אנחנו מחלצים אותו מהמקום העממי הזה וחוזרים לייחס לו את חנוכיה לי יש, את נר לי, את רקפת, את אפילו את ילד פלא וכך הלאה, שירים שאנחנו מכירים, הם חלק מההווי שלנו, חלק מהתרבות שלנו, בלי לזהות את היוצר שלהם. מהבחינה הזאת יש לזה חשיבות רבה. מבחינה נוספת, כמובן קיפניס הוא לא הייתי אומר מהתשתית, אלא התשתית של התרבות, תרבות הילד העברית והישראלית. יש פה חשיבות מבחינתי כהיסטוריון, מאוד מאוד גדולה לנוכחות שלו כיסוד מחקרי פעיל בתוך התרבות שלנו. אנחנו מקווים שההעלאה של הדברים תמשוך ותזמין לא רק תלמידים, מורים, אנשים שיש להם זכרון לקיפניס, אלא גם חוקרים שיציפו חזרה את התפקיד החשוב שהוא מילא. בנוסף לזה כמובן בגלל הרלוונטיות המתמשכת וככל הנראה שעומדת ללוות אותנו עוד לא מעט שנים, הנוכחות של החומר המקיף סביב היצירות האלה היא מאוד חשובה בעיניי, גם למחנכים עצמם שילמדו את הדברים מתוך היכרות, מתוך מודעות למקום שלהם וגם הייתי אומר לתלמידים שיוכלו להיחשף לעוד ועוד מידע וידע סביב העולם המוכר, המוכר מדי כמעט הזה.
יובל אביבי : ד"ר יובל עמית, מרצה במכללת לוינסקי וחוקר במרכז קיפניס, שם יעלו את כל הארכיון של לוין קיפניס לרשת.
ד"ר יובל עמית : אני חייב לומר שההעלאה הזאת נעשתה בשירותם, בתמיכתה האדירה של הספריה במכללת לוינסקי, של שי ענבר המנהל, של דפנה אורן ואינה בריקר וזה המשך לעבודה של כמה אנשים טובים, בייחוד הגברת ציונה קיפניס, עופרה גלברט עזמי ושרה בוני שעשו רבות רבות למען המפעל הזה.
מיה סלע : תודה רבה יובל עמית.
יובל אביבי : תודה רבה לכולכם.
ד"ר יובל עמית : תודה לכם.
מיה סלע : אנחנו נשמע עכשיו את "מי יבנה בית", לוין קיפניס. ידעת שזה שלו?
יובל אביבי : לא ידעתי.