מדריכה להוראת עברית מטעם הפיקוח במשרד החינוך. לפני לימודיה היתה מורה לעברית בבית ספר יסודי. לילי מספרת: "ההחלטה לפנות ללימודי תואר שני בחינוך הלשוני במכללת לוינסקי הייתה נדבך נוסף להתמקצעות, עם תחילת עבודתי כמדריכת עברית מטעם משרד החינוך. אני יכולה לומר שזו ציפייה שהתממשה היות שהידע, ההבנות והלמידה באים לידי מימוש במפגשי ההדרכה שלי עם המורות, בבניית מהלכי הוראה ובין כותלי הכיתה."
עבודת הגמר של לילי עסקה בנושא כאוב: ייצוג פגיעה מינית בספרות הילדים והנוער. בעבודה כתבה כי בעזרת הספרות ניתן "לשפוך אור על התופעה שרבים מהגורמים המעורבים בה מתקשים ולעיתים אף נמנעים להתמודד עמה. באמצעות הספרות מגיע לקורא ה'קול האישי' בעצמתו, על דקויותיו. חשיבות הספרים הללו העוסקים בפגיעה מינית היא בלגיטימציה לשיח עם ילדים ושל ילדים ומתבגרים על פגיעה כזאת, וכן בתמיכה בבני נוער שנפגעו מינית, ומפחדים לשתף או ממשיכים להכחיש את אשר אירע להם להשמיע קול. הספרות באשר היא יכולה להוות בעקיפין כלי מפחית חרדה ומועיל לעיסוק בנושא ומשמשת הד לחוויות הרגשיות, למצוקות ולמשאלות של הילד והמתבגר."
כמוסמכת התכנית, לילי רואה את עצמה כמתווכת בין האקדמיה ובין בית הספר, כשהנשכר העיקרי, לדעתה, הוא התלמיד. באמצעות תהליכי ההנחיה שלה למורים התאוריות שלמדה במכללה הופכות לכלים אופרטיביים. כדוגמה לכך מציינת לילי את החשיפה שלה לתיאוריות ולשיטות של ניתוח ושל הוראת ספרות, אשר מוצאות כיום את דרכן במהלכי הוראה של יצירות ספרות בבתי הספר שהיא מנחה.