סיפורים אישיים – נועם סיון, בן 21

בוגרים על הרצף האוטיסטי מספרים על חוויית ילדותם בשנות בית הספר

ד"ר ענת קסירר, מנהלת אקדמית של המרכז לאוטיזם במכללת לוינסקי לחינוך

תקופת הילדות ושנות בית הספר מעצבות במידה רבה את מי שאנחנו. הדרך שבה הלכנו, האנשים שהיו לצידנו, התמיכה שקיבלנו או העלבונות שספגנו ישאירו בנו חותם.

אנשים על הרצף האוטיסטי מתמודדים מגיל צעיר עם דעות קדומות, עם תפיסות שגויות של הסביבה ועם אמירות נוקבות ולעיתים פוגעות שנאמרות פעמים רבות מעל ראשם ("זה בגלל שהוא רוצה להיות לבד", "הוא אוטיסט, הוא בטח גאון", למה שלא ילמד בחינוך המיוחד? לנו אין פה כלים לעזור לו" ועוד).

בכתבה זו נכיר חמישה בוגרים מרתקים שיספרו לנו מעט מחוויותיהם ודרכם נקבל הצצה לבטן הרכה של מערכת החינוך ולמסרים הסמויים והגלויים שלה.

נועם סיון, בן 21

עיר מגורים: מאור

במה אתה עוסק כיום? מכונאי גוררת בחיל הים

היכן למדת? בקריית חינוך ע"ש דוד בן גוריון בעמק חפר בכיתת תקשורת

ספר על חוויות טובות במערכת החינוך: "חוויה שאני זוכר במיוחד מהבית ספר, מכיתה י"ב, הטיול שנתי האחרון עם השכבה, שהוא בעצם מסע ישראלי. ערבבו את כל הכיתות וחילקו אותן לתשע קבוצות שונות, שזו בעצם הייתה הפואנטה, והקטע שהכי נהניתי בטיול הזה. היו גם המון מעגלי שיח ומשחקי גיבוש, והצלחתי להתגבש עם השכבה בדרך שאף פעם לא הצלחתי ורק יכולתי לחלום עליה. זה נמשך גם אחרי מסע ישראלי, עשינו ישיבה בלילה בבית של אחד התלמידים מהקבוצה, שזה גם חוויה שלא דמיינתי שתקרה לי, מאוד נהניתי מזה. את המורים שליוו אותי אני זוכר לטובה, חלקם היו מורים מהחינוך המיוחד והייתה להם גישה מיוחדת ונתנו מענה לכל בעיה, בזכותם הצלחתי בלימודים, הייתי אומר אפילו שהם יותר מעזרו. במסגרת ההמשך שיפרתי את הבגרות  במתמטיקה מ- 3 ל-4 יח"ל. המורים נתנו לי שעות פרטניות להשלמת חומר הלימוד שהתקשיתי בו – מה שמאוד סייע לי לעבור את הבגרות בהצטיינות (ציון סופי 99). אני זוכר לטובה את השילובים עם שאר הבית ספר, לא רק בלימודים אלא גם בהתנדבות בקפטריה".

תאר קשיים שנתקלת בהם בבית הספר: "למדתי בכיתה קטנה רק עם בנים, אז לא כל כך הכרתי אנשים נוספים בבית ספר, מה שקצת הקשה על ההשתלבות החברתית בשכבה. אני זוכר את הסיום של כיתה י"ב כחוויה קשה, נפרדתי מכל החברים מהכיתה. כל הדבר הזה היה לי מאוד קשה, כי הייתי רגיל למשהו אחד, ופתאום אין אותו. כדי להקל קצת על סיום הלימודים בבית הספר, המשכתי למסגרת ההמשך, ששם לקח קצת זמן, אבל התחברתי עם התלמידים שם והתרגלתי למשהו חדש. אפילו הצלחתי בהמשך לחדש קשר עם שני חברים נוספים מהכיתה הישנה, שמבחינתי זה הכול".

האם היו לך חברים בבית ספר? "כן, היו לי חברים בבית ספר, בגלל שהייתי בכיתה קטנה אז בערך הייתי חבר של כולם. אחד מהם אפילו חבר שלי עד היום. לא ממש התמודדתי בתיכון עם ילדים שלא קיבלו אותי, כי למדתי בכיתה קטנה של שמונה תלמידים ששם פחות או יותר כולם היו חברים של כולם. לפני כיתה י' בכלל לא ניסיתי אפילו להתחבר עם תלמידים לא מהכיתה שלי אז לא הרגשתי את זה".

מה צריך, לדעתך, לשפר במערכת החינוך? "הייתי משפר במערכת החינוך שילמדו הרבה יותר שיעורים שיכינו לחיים, למשל איך לפתוח חשבון בנק, איך למצוא עבודה, איך להתנהל בראיון עבודה.  בתיכון לומדים המון חומר לבגרות, אבל לא את הדברים החשובים באמת".

האם כדאי, לדעתך, ללמוד בכיתה רגילה או בכיתה קטנה? "למי שצריך חינוך מיוחד הייתי ממליץ ללמוד בכיתת חינוך מיוחד, אבל גם לשלב אותו בשיעורים בכיתות הרגילות, כדי שיהיה איזון. וגם שהכיתה תשתתף בכל הפעילויות של השכבה, הכיתה לא יוצאת דופן בכך".

איזה מסר היית מעביר למורים? "הייתי ממליץ למורים להיות קשובים לצרכים של התלמידים. אם המורה שלי לא הייתה מקשיבה לצרכים שלי, הייתי הרבה פחות נהנה ונתרם".