סיפורים אישיים – ליאור רוטשטין , בן 33

בוגרים על הרצף האוטיסטי מספרים על חוויית ילדותם בשנות בית הספר

ד"ר ענת קסירר, מנהלת אקדמית של המרכז לאוטיזם במכללת לוינסקי לחינוך

תקופת הילדות ושנות בית הספר מעצבות במידה רבה את מי שאנחנו. הדרך שבה הלכנו, האנשים שהיו לצידנו, התמיכה שקיבלנו או העלבונות שספגנו ישאירו בנו חותם.

אנשים על הרצף האוטיסטי מתמודדים מגיל צעיר עם דעות קדומות, עם תפיסות שגויות של הסביבה ועם אמירות נוקבות ולעיתים פוגעות שנאמרות פעמים רבות מעל ראשם ("זה בגלל שהוא רוצה להיות לבד", "הוא אוטיסט, הוא בטח גאון", למה שלא ילמד בחינוך המיוחד? לנו אין פה כלים לעזור לו" ועוד).

בכתבה זו נכיר חמישה בוגרים מרתקים שיספרו לנו מעט מחוויותיהם ודרכם נקבל הצצה לבטן הרכה של מערכת החינוך ולמסרים הסמויים והגלויים שלה.

ליאור רוטשטין, בן 33

צילום: עומר כהן

עיר מגורים: תל-אביב

במה אתה עוסק? צלם סטילס

היכן למדת? ברמת השרון בכיתה רגילה המשלבת חינוך מיוחד

ספר על חוויות טובות במערכת החינוך: "מבחינה לימודית היה לי טוב בכיתה שלמדתי בה ביסודי,  מכמה שיעורים הוציאו אותי ועוד תלמידים כדי לחזק אותנו במקצועות שהיינו חלשים בהם. גם בחטיבה ובתיכון קיבלתי עזרה בכמה מקצועות".

תאר קשיים שנתקלת בהם בבית הספר: "הקושי האמיתי היה חברתי. הייתי ילד מבודד מאוד חברתית, היו לי מעט מאוד חברים ואף אלו לא היו חברי אמת. בחטיבה כל שנה החלפתי חבורה, לא באמת מצאתי את עצמי. אני זוכר השפלות של חבריי לכיתה, כשקבלתי התאמה למבחן של שימוש בספר פתוח, נשמעו אמירות פוגעות כמו "גם אם תשתמש בספר פתוח עדיין תיכשל במבחן" והמורים לא עמדו שם לצידי, לא הגנו ולא תמכו. בכיתה ח' המורה נתנה תרגילים במתמטיקה, אני התקשיתי לפתור, כשעברה לידי שאלה בקול רם אם יש לי מורה פרטי. כשעניתי שכן, השפילה אותי לפני כולם  ואמרה – "אהה רואים שאתה זקוק לעזרה". הערות כאלו חזרו על עצמן, ולא הוסיפו למעמד החברתי הירוד שלי.

רוב התיכון  בכלל לא שמו לב אליי, הייתי די מבודד. במגמת תיאטרון אף אחד לא בחר בי למשחק של דיאלוג משותף. באחת הפעמים הגיע תלמיד אחד שנחשב מקובל מאוד בשכבה והציע לי לעשות איתו יחד את הדיאלוג. כולם הופתעו שבחור כזה מוכשר מסכים לעבוד איתי – הדחוי והמושפל של הכיתה. אני זוכר לו עד היום את המעשה הזה שהגדולה שלו הייתה דווקא לבחור בי מכולם".

מה, לדעתך, צריך לשפר במערכת החינוך? "ללמד את הילדים להיות סובלניים".

האם, לדעתך, כדאי ללמוד בכיתה רגילה או בכיתה קטנה? "לדעתי  הכול תלוי בספקטרום שהילד נמצא בו בכיתה, תלמידים בתפקוד גבוה הכי נכון עבורם להיות בכיתה רגילה".

איזה מסר היית מעביר למורים? "לדעת מהי אמונה וסבלנות. בראש ובראשונה להאמין בתלמיד שיצליח לימודית וחברתית. המסר הזה יעבור הלאה  לתלמידים אם רק המורה יאמין".