"קשת 12", 7.8.2019
תמלול:
מירי מיכאלי : תודה שחזרתם אלינו
עשינו פה הרבה דברים בהפסקה
מירי מיכאלי : אכלנו את הפיצה המדהימה הזאת
אכלנו משולש אני לא מוכן לקרוא לזה פיצה אבל זה טעים אוקיי?
מירי מיכאלי : אתה לא מוכן לקרוא לזה פיצה?
לא, זה בלי בצק מה?
מירי מיכאלי : אז מה? תפתח את הראש, אוף נו
אבל היה טעים
מירי מיכאלי : היה טעים מאד מאד . מאד היה טעים
אנחנו מתאפקים
מירי מיכאלי : בעוד שלושה שבועות יחזרו התלמידים אל הלימודים התלמידים וכיתות א' שזה הכי מרגש שיש, המעבר הזה כמובן מלווה בלא מעט חששות וכשההסתגלות אני חושבת לא רק של הילדים, גם של ההורים, אבל איך אתם תדאגו שהילדים שלכם יעברו טוב בצורה הכי חלקה. בוקר טוב לדוקטור ענת בן שבת מרצה וחוקרת בתחום החינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך. ברשותך, סליחה שאני ככה חושבת קודם עלינו ולא על הילדים. אני עכשיו לא מפסיקה למרר בבכי כשאני חושבת על כך שהילדה שלי מסיימת גן והולכת לגן עירייה. איך אנחנו ההורים משדרים לילדים שלנו שזה שמח וזה טוב כשאנחנו כל כך עסוקים בעצב
יש לי את התשובה… לא לבכות מירי
מירי מיכאלי : זה קל אתה חושב
לא לבכות
מירי מיכאלי : חושב שזה קל, זה ממש לא פשוט
ענת בן שבת : זה באמת תקופה מאד מאד מרגשת. גם עבור הילדים וכמובן עבור ההורים. אלו ימים שהמצב של הילדים שם בפני ההורים מציג בפניהם איזה שהיא מראה וההורים מאד חוששים, הם תוהים האם הילד שלי יסתדר, האם הוא מוכן מספיק, האם המורה תראה אותו, האם היא תרגיש בחוזקות שלו, האם הוא יצליח, זה מעורר המון המון חששות ודאגות לצד שמחה מאד גדולה. כי באמת המעבר לכיתה א' הוא המעבר.. .אחד המעברים הכי משמעותיים בחיים שלנו כבני אדם בכלל. אז הילדים …
הילדים אבל, אנחנו לוקחים את התהליך הזה של ללכת לגן פעם ראשונה הם בוכים ורוצים את אימא וכו', ובגיל שש זה גם קורה או שזה פחות? ואם כן מה עושים עם ילדים שלא מוכנים ללכת לבד ליום הראשון ימי הסתגלות אין דבר כזה נכון?
ענת בן שבת : בדרך כלל לא הולכים לבד לבית הספר, בדרך כלל בימים הראשונים ההורים מלווים, לפחות בפעם הראשונה, הרבה פעמים יש מפגש מקדים עם המורה בבית הספר, ואז יש איזה שהיא היכרות מקדימה, והילד הולך קצת יותר .. אל המקום שקצת יותר מוכר לו. ועדיין יש חששות לילדים. יש לפעמים תחושה של אולי אני לא אדע איזה ציוד לקחת. תזכרו שהילדים רק אתמול יצאו מהגן, הדבר היחיד שהיה להם לקח זה תיק אוכל וגם את זה לפעמים ההורים עשו עבורם
מירי מיכאלי : יש גם משהו במעבר הזה מהמשחק החופשי בגן והכל הרבה יותר ככה גמיש, ללשבת מאחורי שולחן עם ספרים ומחברות
ענת בן שבת : אז תיכף, עוד נדבר על זה, עוד לפני הספרים והמחברות יש באמת את העניין של האם אני אבין מה לעשות שם בכלל. יש שם מורה זה לא הגננת שאני מכיר. היא תיתן כל מיני הנחיות ומשימות לימודיות איך אני אעמוד בזה
מה יקרה אם היא תכעס ומה יקרה אם אני לא אבין נכון יש לי ילד כך שפה אני פה ביעוץ אישי
אהה יש לך ילד שהולך לכיתה א'?
ענת בן שבת : מצד שני, תיכף נראה מה אנחנו יכולים לעזור ואם אני אצטרך פיפי, יברח לי פיפי, מותר לי פיפי בתכנית בוקר?
ברור
ענת בן שבת : אם אני אצטרך פיפי, איפה השירותים ואיך אני חוזר מהשירותים, זה כל מיני דברים שעוברים
אז מה, איך מרגיעים באמת את המערכת
ענת בן שבת : אז ככה, קודם כל כדאי מאד שההורים ישוחחו עם הילדים, ידברו איתם, יתנו להם הזדמנות לשתף לבטא את הרגשות שלהם, זה לגיטימי לחשוש זה בסדר
מירי מיכאלי : ואגב מה הולכים לעשות עם זה, האם זה בדרך שיתוף שלי, אני זוכרת את היום הראשון שלי לפני כיתה א'?
ענת בן שבת : בדיוק, בדיוק רציתי לשאול אותכן מה אתם זוכרים מהיום הראשון שלכם בכיתה א'?
מירי מיכאלי : אני ממש זוכרת אותו זה מדהים
ענת בן שבת : זוכרת אותו
מירי מיכאלי : זוכרת אותו לפרטי פרטים
ענת בן שבת : זה יום נורא משמעותי בחיינו
מירי מיכאלי : אני זוכרת אפילו איפה ישבתי בכיתה. אני זוכרת שראיתי את הבדידים בצד ולא ידעתי מה זה הבדידים האלה, זוכרת את המורה אני ממש זוכרת
ענת בן שבת : אז הנה, היא סיפור אחד לספר לילדים. לספר להם, גם עם מה נורא שמחתי והצליח לי וגם מה לא ידעתי, ממה התרגשתי, מה הפחיד אותי? אני זוכרת שאו.. סבא וסבתא מספרים שכשאני הייתי ילדה אז אני לילה לפני ישנתי עם הילקוט שלי ליד המיטה סוגריים סיפור אמיתי. ומרוב ההתרגשות הסיפורים הקטנים האלה עוזרים לילד להפתח מצד אחד ולהרגע, להרגיע את החששות ולהבין שזה לגיטימי. ולתת לו לשאול אותו מה אתה מדמיין שיהיה שם? לדבר איתו
מירי מיכאלי : ואם הסיטואציה הזאת הילד כבר מביע פחד ואומר אימא אני מפחד ש…
ענת בן שבת : אני מפחד ש…? אני לא אזכור להביא את הציוד המתאים נניח. בואו ניתן לו כלים להתארגנות יעילה
מירי מיכאלי : נניח ילד אומר אני מפחד שאני אגיע לכיתה א' ואף אחד לא ירצה להיות חבר שלי כי הוא מגיע למקום חדש איך מתמודדים עם זה?
ענת בן שבת : אוקיי, מצויין. אז קודם כל צריך להזכיר לו אתה זוכר שגם יובל וגם רוני וגם ליאור מהגן הקודם יגיעו איתך לבית הספר?
מירי מיכאלי : זה לא תמיד קורה
ענת בן שבת : גם אם הם לא בכיתה שלך תמיד הם בשכבה, ואם לא הם מהגן הקודם יכול להיות שהם גרים איתך בבניין או בשני בתים ליד וזאת הזדמנות נהדרת לנצל את הימים האלה של עד סוף החופשה אם עברנו דירה למקום חדש, להכיר לילד את הילדים של השכונה שמזינים את אותו בית ספר שיהיה לו יותר קל חברתית כשקל לילד חברתית בהכרח גם קל לו גם מבחינה לימודית
מירי מיכאלי : ונראה לי אם .. אנחנו צריכים לסכם כי נראה שהבנו איך אנחנו מתמודדים עם הילדים, גם אנחנו צריכים לקחת נשימה ולשמוח ולא רק להתרגש ולהתעצב על איך הילד הקטן שלנו שרק נולד הולך כבר לכיתה א'
ענת בן שבת : להתעצב אין סיבה בכלל, אנחנו צריכים להתרגש איתו ולשמוח ולהכין גם את עצמנו. כי אנחנו ההורים, אנחנו העוגן הריגשי של הילדים, אנחנו מהווים את התמיכה ואת וה… שלהם
דוקטור ענת בן שבת : אם אפשר להוסיף משפט
משפט
דוקטור ענת בן שבת : משפט למורות, גם המורות בטח מתרגשות ומאותגרות, שימו בכיתה שלכם תאים קטנים, מגירות, כמו שיש בגן שבתוכן הילדים יוכלו לאחסן את הספרים ואת רוב המחברות, תמעיטו בשיעורי בית כדי שגם הילדים לא יצטרכו לסחוב את כל הדברים הלוך וחזור וגם כדי שיהיה להם אחר הצהרים פנוי למשחק ולתנועה בכיף ובמנוחה ושיהיה בהצלחה ובהנאה
תודה רבה
בהצלחה, תודה רבה. תודה רבה .