"כאן ב", 27.8.2019
תמלול:
קרן נויבך : ועכשיו כאמור לפרק השלישי שלנו בסדרה נשארים כיתה. בודקים זוויות שונות של מערכת החינוך הישראלית. היום אנחנו שואלים את השאלה שכל תלמיד שאל את עצמו מאות פעמים במהלך שנות לימודו, אבל גם משרד הבריאות שאל את עצמו פעם אחר פעם.
לירן כוג'הינוף : החינוך, החינוך.
קרן נויבך : משרד החינוך כמובן, מי צריך שיעורי בית ומבחנים. ובבדיקות בתחקיר לקראת השיחה שלנו ראיתי שב-2009 משרד החינוך הוציא הודעת דובר, מן הסתם אחת מיני רבות, שבה הוא מבטיח שהוא הולך לבטל את שיעורי הבית והמבחנים. ואיך שהוא לפני חודש או חודשיים שוב הייתה ידיעה כזאת באחד העיתונים. בקיצור, עובדים עלינו כבר שנים בסיפור הזה.
לירן כוג'הינוף : אין מדיניות ברורה ואולי זאת הבעיה. את יודעת, לפני שנת הלימודים הקרובה, אם היא תיפתח בזמן, תיפתח בהוראה חדשה, פרסמנו אותה לפני שבוע כאן ביומן הבוקר, לא לתת ציונים בתעודות לתלמידי כיתות א' עד ג'. עכשיו זה כבר קיים בחלק מבתי הספר, כלומר זה כבר קורה בשטח, אבל פעם ראשונה עכשיו משרד החינוך השכיל וגם הולך לכתוב את זה בחוזר מנכ"ל, כלומר בתעודת הסיום סוף סוף לא לתת ציונים אלא הערכה מילולית בלבד. עכשיו הם טוענים כל המטרה כמובן זה יותר לחזק את התלמידים ולהגיד להם שלא הכל ציונים, אבל התבססנו על מחקרים כמובן, בדקנו, זה גורם לתופעות שליליות בגיל הזה, לתחרות, לסטיגמות, לתחושת כישלון. אנחנו רוצים רק הערכה מילולית. אגב הערכה מילולית זה לא אומר מצוין או טוב מאוד, אלא ממש המורים צריכים לכתוב הערכה על כל תלמיד איך הוא בכל מקצוע, מה החוזקות שלו, ומה החולשות שלו. זה קיים בחלק מבתי הספר כבר, עכשיו זה משהו שיורד לשטח ועכשיו משרד החינוך נותן את זה בהוראה שעדיין יש בתי ספר שזה קורה חלק בעד כיתה ד' גם ויש בתי ספר שאפילו ציונים במבחנים הם לא נותנים. פה ההוראה כרגע היא רק לתעודות הסיום ולא למבחנים עצמם. בעניין שיעורי הבית בשנה האחרונה התחוללה איזה שהיא מהומה במשרד החינוך, אני אזכיר לך, אני אקח אותנו בדיוק לאוגוסט שנה שעברה, כותרות העיתונים צעקו "אין יותר שיעורי בית". משרד החינוך אנשים תלשו שערות ואמרו: "רגע רגע זה לא נכון". האמת היא באמצע, כלומר כן הפקידים הבכירים באנשי בתי הספר היסודיים שאחראים במשרד החינוך אמרו שהם רוצים להתחיל לתת המלצות להוריד את שיעורי הבית בגילאים הנמוכים ולהפחית כמה שיותר אחר כך, אבל למעלה מנכ"ל משרד החינוך, אנשי המשרד הבכירים לא אישרו, כלומר לא יצאה שום הנחייה ברורה והדברים לא הועברו לשטח כמו שהם. אבל עדיין אנחנו כן רואים בתי ספר שבהם זה קורה, כלומר יש בתי ספר שלא נותנים שיעורי בית לפי ההנחיה של המנהלת. האוטונומיה הזו עדיין נשמרת וזה קורה ומשרד החינוך גם מאפשר את זה, הוא לא אומר שום דבר. אז מצד אחד יש לנו את ההנחיה של הפקידים לעשות, להפחית ומצד שני משרד החינוך בגבוה בעניין המנכ"לות, חוזרי מנכ"ל שמחייבים את המנהלים עדיין לא הוציא הוראות.
קרן נויבך : וכשאנחנו מדברים על ללא שיעורי בית וללא מבחנים אז אנחנו בעצם גם מדברים במובן הרחב הרבה יותר על איך צריך להיראות החינוך בשנת תכף 2020, האם שיטות הלימוד של היום מורה, שיטת הלימוד הפרונטלית מול ארבעים תלמידים שיישובים על כיסאות סדורים סדורים האם זה רלוונטי, האם אפשרי בכלל ללמוד? בשביל לענות על השאלות האלה כינסנו צוות מומחים. שלום לדוקטור גבאן סאס, חוקר מרצה של חשיבה יצירתית.
דוקטור גאבן סאס : בוקר טוב, גאבן סאס.
קרן נויבך : גאבן, סליחה. ושלום לסמדר מור, מנהלת בית הספר נופים בתל אביב.
סמדר מור : שלום ובוקר טוב.
קרן נויבך : ושלום לדוקטור משה לייבה מבית הספר לחינוך, מכללת לוינסקי.
דוקטור משה לייבה : שלום, בוקר טוב.
קרן נויבך : אני אתחיל איתך דוקטור גאבן סאס. בית הספר נראה היום כמו שבית ספר צריך להיראות?
דוקטור גאבן סאס : לא.
קרן נויבך : מרבית בתי הספר, נאמר כך, פרט לכמה חריגים.
דוקטור גאבן סאס : יש כמה חריגים אבל זה לא השכיח. מה שאנחנו רואים היום זה בדיוק עכשיו יצאתי מהרצאה באיזה בית ספר פה בחולון וראיתי תמונה של כיתה לפני מאה שנה וכיתה היום וחוץ מהצבעוניות וקצת פלאקטים נשאר אותו הדבר. המרחב הציבורי, מרחב הלמידה של בית הספר לא השתנה לחלוטין, עוד פעם, לפחות לא ברמה שהיה צריך לקרות. ומה שקורה היום קרן זה שאנחנו עדיין עדים בהרבה מאוד בתי ספר לרעיון העקרוני שהמורה מתווך ידע, אגב שברובו לא רלוונטי, לילדים שיושבים משועממים.
קרן נויבך : הידע לא רלוונטי או שהרעיון לא רלוונטי?
דוקטור גאבן סאס : לא, לא, הידע ברובו לא רלוונטי. כשילד מסתובב עם מחשב על בכיס שכל דבר שמעניין אותו הוא יכול תוך דקה לשלוף במהימנות גבוהה יותר מאשר המורה יודע, אני לא רואה שום הגיון להמשיך ללמד כל כך הרבה שעות במשך שתיים עשרה שנים אותו מקצוע. השיטות ההוראה ברובם כבר לא רלוונטיות וצריך לעבור לשיטות אחרות. ואני יכול לפרט אם תרצי. ואז מגיע הדבר הנורא ביותר וזה שיטות הערכה. הרעיון הזה של בחינות בגרות שאמורות לשקף בעיקר סינון שהם המדד העיקרי להיכנס אחר כך לאקדמיה. אתה פשע על חטא פה גורר כל פעם ובסופו של דבר התוצאה היא שהיום לצערי בית הספר לא מצליח למלא את יעודו, הרבה מאוד בוגרים שמגיעים אחר כך לאקדמיה אליי בסופו של דבר הם לא רלוונטים וגם שם לא בהכרח נעשתה עבודה כל כך טובה וגם התעשייה סובלת.
קרן נויבך : כי מה לא מלמדים אותם?
דוקטור גאבן סאס : לא מלמדים אותם, אני חושב שהיום, את לא ציינת את זה בפתח דברייך, אבל אני גם דיקן בית הספר לעיצוב וחדשנות במכללה למנהל ובסוף האקדמיה היום מה שאני הולך, מה שאני מוביל ואני טוען שזה צריך להתחיל בכיתה א', צריך להפסיק ללמד את המקצועות שאפשר לקרוא עליהם וכשרוצים לדעת אותם הם זמינים ולעבור ללמד דברים איפה שאנחנו כבני אדם יכולים לנצח את המכונה, את המחשב, את האלגוריתם. צריך להבין
קרן נויבך : כמו מה? כי בעצם אני יכולה לקרוא היום כמעט על כל דבר.
דוקטור גאבן סאס : או, רגע, ותני לי להגיד לך, נכון, ולכן אנחנו צריכים ללכת לאותם אזורים שבו אנחנו מנצחים, וזה אומר ללמד, תחשבי טוב, ללמד אמפתיה, ללמד יצירתיות, ללמד יותר עיצוב וחשיבה עיצובית, ללמד יותר ערכים, ללמד את אותם דברים שאנחנו כבני אדם יש לנו ערך יותר משמעותי ואיתם אנחנו יכולים לנצח בתעשייה בשפה.
קרן נויבך : איך מלמדים יצירתיות? אני קראתי פעם, אני לא אשכח את הכתבה הזאת, כתבה מרתקת על הניסיון של הסינים לייצר תקשורת עם הישראלית ושאחד מהדברים שהם מבקשים מהישראלים כל הזמן זה שנלמד אותם את היצירתיות שלהם והישראלים אומרים שאין דרך ללמד יצירתיות.
דוקטור גאבן סאס : לא, זה לא נכון. אני מלמד תואר שני ביצירתיות בבית ספר אצלי ואני מלמד בסין סינים. יצירתיות זה שריר לכל דבר.
קרן נויבך : שריר לכל דבר אתה אומר.
דוקטור גאבן סאס : נכון.
קרן נויבך : שאפשר לאמן אותו.
דוקטור גאבן סאס : כן. נכון שבתי הספר שוחטים ושוחקים את היצירתיות עד שגורמים את הבית ספר בכל מיני שיעורים לא רלוונטים כפי שהסברתי, אבל כמו כל שריר אם מאמנים אותו נכון בעזרת טכניקות מתודולוגיות, גישה יותר פתוחה, תהליכי עבודת צוות רלוונטים אתה מסוגל להניב תוצאות דרמתיות אחרות ובעיקר לשנות דפוסי חשיבה והנחות יסוד. בהחלט אפשר לעשות את זה, כן.
קרן נויבך : כן תלמד, נניח, אנגלית, מתמטיקה, לשון, אלה מקצועות, או שאתה גם עליהם מוותר, כי אם
דוקטור גאבן סאס : לא, לא, לא, לא, אנגלית חייבים ללמד כי יש זה השפה הבינלאומית, מתמטיקה יש בו אלמנטים שצריך ללמד.
קרן נויבך : ושפה חדשה עדיין צריך ללמוד בשיטה שהיא בסופו של דבר לימוד.
דוקטור גאבן סאס : עוד פעם, לגבי הנושא של האנגלית אני רוצה להגיד לך הילדים לומדים יותר אנגלית מתוכניות הטלוויזיה
קרן נויבך : זה נכון.
דוקטור גאבן סאס : ומתוך מה שקורה בבתי הספר. אני אתמול, סתם דוגמה, כהכנה לראיון איתך ישבתי עם הילד שלי אתמול, הוא לומד בתיכון מטרו ברעננה שזה בית ספר מצוין. שאלתי אותו, תגיד לי שיעורי בית, שאלתך מה שדיברת בתחילת התוכנית, שיעורי בית איך קורה אצלכם, כי אני פשוט לא מתעניין. עכשיו אני אקדים ואני אומר לך שהבן שלי נכנס בכיתה י' לפני שנה אני זוכר שאני אמרתי לו בכניסה לבית הספר ואני איש חינוך, אמרתי לו אבי תקשיב טוב יש לך שלוש שנים עכשיו בתיכון, לך תהנה עם בנות ותהנה בכדורסל במגמת כדורסל, לימודים תשלים אחר כך עם צריך, ואני מאמין בזה. עכשיו לשאלתך, אני אמרתי לו דבר כזה: איך השיעורי בית בבית ספר? הוא אומר בבית ספר אצלנו כמעט אין שיעורי בית … אין, אין שיעורי בית. שמחתי לשמוע כולי מעודד. הוא אומר, רגע, אבא אבל אם אתה שואל בחטיבת ביניים, הוא אומר שם היה פשוט מאוד היינו באים בהפסקה לפני השיעור יושבים במעגל ומעתיקים, זהו זה אומר את הכל.
קרן נויבך : בוא, נגיד שוב שלום לשני המרואיינים הנוספים ששומעים אותך. סמדר, את כאמור מנהלת בית ספר נופים בתל אביב, 300 תלמידים בקריית שלום כבר תשע שנים, לא נותנת שיעורי בית כבר ארבע שנים.
סמדר מור : נכון. אנחנו בבית ספר לא דוגלים בשיעורי בית, נהניתי מאוד לשמוע את הדוקטור שדיבר לפני ואני מסכימה עם כל מילה. אנחנו לא מאמינים בדרך הזו, אנחנו לא מאמינים בשיטה הזו, אנחנו לא חושבים שהנחות היסוד שלה נכונות. אנחנו גם לא מאמינים שזו הדרך ללמוד במאה-21 ובכלל.
לירן כוג'הינוף : אין שיעורי בית מא' עד ו'?
סמדר מור : אין שיעורי בית, לא.
קרן נויבך : מה זה? אז מה כן? את יודעת אנחנו כל כך לא רגילים אז אנחנו שואלים, אז איך לומדים?
סמדר מור : כן, אז קודם כל לומדים לא פחות טוב, לומדים בצורה הרבה יותר משמעותית ויצירתית. ואני רוצה לדבר על שתי הנחות יסוד שקיימות בנתינת שיעורי בית. שתיים מתוך הרבה אחרים, אבל אני אתמקד בזה שקודם כל הנחת היסוד הראשונה היא שילדים צריכים ללמוד אחר הצהרים, צריכים ללמוד באופן המסורתי עם מחברת, חוברת, תרגילים, ספר ועט ליד שולחן ולבד, כן? וההנחה השנייה היא שורים צריכים להיות עסוקים בללמד ילדים אחרי צהרים.
קרן נויבך : אה, כן, עכשיו קנית אותי.
סמדר מור : עכשיו אני רוצה לגעת ב-
קרן נויבך : כי, לא, כי לא כל הורה יכול להיות מורה טוב. מרבית ההורים הם מורים מאוד מאוד גרועים, זה יוצר תקלים בלתי נסבלים.
סמדר מור : נכון. אז אני רוצה להגיד משפט שאני עומדת מאחוריו ואני מוכנה להתווכח עליו ולדון עליו בכל פורום אפשרי. אני חושבת שמתן שיעורי בית לילדים בשעות אחר הצהרים גורמים, ואני לא ארחיק לכת אם אני אומר לפגיעה במערכות היחסים בין הורים לילדים, למתח בתוך המשפחה, למתח בתוך הבית ואין צורך בזה. זה נושא כאוב לכשעצמו. ואני אומר עוד משהו, ילדים שהם מצטיינים והם לומדים טוב ויפה והם מצליחים הם בעצם לא ממש צריכים את התרגול. אבל איפה זה פוגע? זה פוגע שוב כמו, בחברה כמו בחברה, בחוליה החלשה יותר, בחוליה שקשה לה יותר ואלה הילדים המתקשים. וילדים מתקשים צריכים איש מקצוע שיש לו דרך וכלים ומיומנויות ודרכי הוראה ושיטות הוראה כדי ללמד ילדים שקשה להם יותר, כדי ללמד ילדים שנתקלים במורכבות ולמידה.
קרן נויבך : ואת זה את נותנת בבית הספר? כלומר בעצם מה שאת
סמדר מור : לחלוטין כן. אני אגיד מה
קרן נויבך : אני רוצה רגע לחדד, כי מה שאת אומרת כאן, זה אחת הטענות שאנחנו שומעים הרבה פעמים כלפי מערכת החינוך זה שהיא לא רואה את היחודיות של כל ילד. יש ארבעים ילדים בכיתה, אנחנו רוצים שכולם יהיו באיזשהו מקום בינוני שנוח למורה להתנהל מולו, את המצטיינים קשה לנו להתמודד איתם ואת החלשים קשה לנו להתמודד איתם. אז זה אומר שאת צריכה לתת יחס מיוחד למצטיין ולחלש.
סמדר מור : נכון. כל ילד
קרן נויבך : וזה אומר יותר שעות וזה אולי אומר יותר כסף, איך עושים את זה?
סמדר מור : לא, זה אומר יותר שעות וזה לא אומר יותר כסף. במשאבים הנתונים אפשר לארגן את כל ההוראה והלמידה בבית הספר, אחרת אני לא מוסיפה שקל אחד לסיפור הזה. אני אגיד לך מה אנחנו עשינו, שני דברים: הדבר הראשון הוא שיש רצועה של סוף יום בשעה האחרונה, אנחנו מקדישים לתרגול מה שנקרא שיעורי בית עבר לבית הספר וזה אומר שילדים שצריכים לתרגל וצריכים עזרה ולמידה בקבוצות ולמידה של וישיבה בקבוצה הטרוגנית של ילד שהוא יותר חזק, שזה גם ערך חברתי, עוזר לילד שמתקשה ו-
קרן נויבך : כלומר עושים את השיעורי בית ביחד בכיתה בעצם עם מורה.
סמדר מור : נכון. לא קוראים לזה שיעורי בית, תרגול, תרגול צריך לעשות בבית ספר, לא בבית. מה הם כן עושים בבית? אחר הצהרים, אנחנו מדברים על המיומנויות של המאה ה-21, היום אם אתה רוצה להתקבל בהייטק, להייטק או בגוגל אתה צריך להיות מסוגל לעבוד בצוות, אתה צריך להיות מסוגל לחקור, להיות יצירתי, לגלות סקרנות, ליצור מערכות יחסים עם קבוצה וכל הדברים האלה את זה אפשר לעשות בבית. ומה זה אומר? שבבית הם חוקרים, הם חוקרים בקבוצה והקבוצות מתחלפות, דברים שהם מסקרנים אותם, שמאתגרים אותם.
קרן נויבך : ורק שזה לא מטלות שההורים עושים בסוף.
סמדר מור : אנחנו דואגים, אנחנו ייצרנו שיח עם ההורים בעניין, אנחנו מדברים עם הילדים על זה בכתות, אנחנו מסבירים את הרציונל, אנחנו בונים קבוצות והם בונים בינם לבין עצמם קבוצות ופשוט חוקרים. לחקור חיה שמעניינת אותך, למה לא? ולהגיע לכיתה ולהציג את הדברים האלה.
קרן נויבך : מרתק. או.קיי, בואי, אנחנו… דוקטור לייבה, אתה שומע את הדברים האלה ואיפה אתה עומד? אתה מאמין עדיין בשיעורי בית?
דוקטור משה לייבה : אז אני רוצה להגיד באמת מספר דברים שדרך אגב כולם, הדוברים הקודמים צדקו לחלוטין, אבל אני רוצה להגיד משהו על שיעורי בית. אנחנו שופכים את המים עם התינוק. הנחות היסוד דרך אגב שהמילה שיעורי בית מתייחסת רק לתרגול. אני מסכים עם מנהלת בית ספר נופים, דרך אגב היא כן נותנת שיעורי בית, עצם העובדה שהתלמידים עובדים אחר הצהרים בפיתוח מיומנויות של לומד עצמאי ועבודה בקבוצות ויצירתיות היא אכן נכונה. אבל הם כן נותנים שיעורי בית, זה לא תרגול, המילה שיעורי בית פשוט הפכה להיות מילת גנאי לצערי, אבל אני בהחלט מאמין שהרצף ביתלירן כוג'הינוף : כיתה חייב להישמר. אנחנו מדברים על נוער משעמם
קרן נויבך : כן, תלמידים צריכים לעשות דברים אחרי צהרים?
דוקטור משה לייבה : צריכים לעשות דברים אחרי צהרים כי
קרן נויבך : לא יכולים להסתפק בלשחק או להיות בצופים
דוקטור משה לייבה : לא, אז אני אומר, אנחנו
לירן כוג'הינוף : גם יש היום גם משחק שהוא סוג של לימוד.
דוקטור משה לייבה : נכון, בדיוק. אנחנו לומדים, אנחנו דרך אגב היצור האנושי האדם
קרן נויבך : או להשתעמם קצת.
דוקטור משה לייבה : מדבר על למידה סרנגיפית, למידה לא מכוונת, למידה קורית כל היום וכל הזמן בכל ההקשרים. המטרה שלנו כמערכת חינוך אגב שמדברת על הפורמלי והא-פורמלי לאורך כל היום היא כן ליצור להם מסגרות והכוונה כדי לא ליצור שעמום. אנחנו יודעים היום דרך אגב מהעולם של הרווחה והמשטרה, אנחנו קוראים דוחות על שעמום של בני נוער ותלמידים, שעמום גדל וגדל גורם לונדליזם. אנחנו כן רוצים לדאוג להם לפעילויות ולהפעלות.
קרן נויבך : כן, אבל אני חייבת לומר שזה אולי קצת בגלל שאנחנו לא מלמדים אותםן איך להשתעמם, כי לפעמים משעמום יכולים לצאת דברים נפלאים.
דוקטור משה לייבה : אני מסכים, אני מסכים לחלוטין דרך אגב, אבל אנחנו צריכים לכוון אותם, ללמד אותם את הדברים.
קרן נויבך : כמו שמחופש יכולים לצאת דברים נפלאים ויכולים לצאת דברים הרבה פחות טובים.
דוקטור משה לייבה : מסכים לחלוטין, אבל שוב אני אומר, אני אתן דוגמה אתמול בערב דיברתי עם הבן של הוטרינרית שלי שהוא עובד איתה אחר הצהרים במרפאה, תלמיד בבית ספר יסודי, ואני אומר לו, מה אתה אוהב שיעורי בית? "ברור שלא, משעמם מאוד" זה המשפט שאת תשמעי מ-99.99 אחוז מהתלמידים במדינת ישראל והם צודקים לחלוטין. ואז אמרתי לו: רק רגע, אתה עובד עם אימא שלך כל יום אחר הצהרים, זה לא סוג של שיעורי בית? הוא אומר לי: כן. אמרתי לו: אז מה זה לא מעניין אותך? הוא אומר לי: מאוד. ואז זה כן סוג של שיעורי בית. כלומר יש לו מטלות, הוא עושה אותם. זה בדיוק כמו שאמרה המנהלת של בית ספר נופים, אנחנו צריכים לדעת ליצור להם מסגרות שהם ילמדו לפתח מיומנויות ואני מתחבר לכל הדוברים הקודמים של למידה עצמית של אוטודידקטיות כי זה אחת מהמיומנויות החשובים של המאה ה-21, העולם מתפתח כל הזמן, אנחנו לא יכולים להיות במערכת פורמלית נון סטופ עד הסוף, עד סוף חיינו. אנחנו צריכים לעבוד וכלומר און דה ג'וב טריינינג מה שנקרא. אנחנו מדברים על שילוב שיעורי בית כתחומי בחירה, פעילויות חקר, תצפיות בסביבה שלהם, כן ליצור להם שימוש בטכנולוגיה, משחוק, משימות לפיתוח.
קרן נויבך : אני רוצה לשאול משהו את שלושתיכם.
סמדר מור : אני רוצה להוסיף רק דבר אחד קטן, הסיפור של שיעורי הבית, עצם המושג שיעורי בית הוא המושג שאנחנו המיושן שעם הנחות היסוד שדיברנו עליהם קודם. זאת אומרת כשאומרים שיעורי בית אומרים את ה… מדברים על הדרך המיושנת והערכאית של איך לומדים אחר הצהרים בבית.
קרן נויבך : ברור.
סמדר מור : אז זה חשוב לחדד, צריך, המונח הזה מביא איתו את כל המורכבות, כן?
קרן נויבך : אני רוצה לשאול גם אותך לירן, גם אותך דוקטור סאס, אנחנו שומעים את משרד החינוך מדבר כבר שנים על זה שצריך לעדכן את האופן שבו לומדים במדינת ישראל ולהכינס לכאן את כל הדברים היפים והנפלאים שדיברתם עליהם בדקות האחרונות. לירן, למה זה לא קורה?
לירן כוג'הינוף : תראי, הזכיר פה באמת דוקטור סאס
קרן נויבך : למה מרבית בתי הספר נראים בדיוק כמו פעם?
לירן כוג'הינוף : נכון. אני אתן לך דוגמה קטנה, לפני קצת יותר מחמש שנים היה כאן שר חינוך שי פירון, יש לי המון ביקורת על איזה שר חינוך הוא היה.
קרן נויבך : מאוד פעלתן הוא היה.
לירן כוג'הינוף : אבל הוא ניסה לעשות משהו שלא הרבה עשו, כי בחינוך הוא בכל זאת קצת מבין. הוא ניסה כאן לעשות מהפכה שבשטח המורים פשוט התנגדו לה. הוא הצליח להפוך קצת את נושא הבגרות לפחות למידה ויותר עבודת חקר ועדיין לא ממש מצליח עם השלושים אחוז. הוא ניסה לעשות עוד מהלך שנכשל לצמצם את מספר בחינות הבגרות, זה לא קרה. היתה התנגדות עצומה של המורים בשטח, יש פחד ענק.
קרן נויבך : למה?
לירן כוג'הינוף : קודם כל מהפרנסה, בוזזים להם את הגבינה. ארגוני המורים עמדו על הרגליים, הם אמרו מה פתאום אתם תיגעו לנו במסורת מה שאנחנו מכירים. זה פשוט נורא קשה. ובחינוך, כמו שאנחנו בחינוך מכירים זה לוקח זמן. שימי לב מתי משרד החינוך נתן הוראה לא לתת ציונים, רק אחרי שהוא בדק את המחקרים והדברים האלה לוקחים המון המון זמן. והזכירה כאן סמדר דברים, יש היום שעות פרטניות, זה חלק מהסכם השכר עם המורים, אבל יש בתי ספר שזה עדיין לא קורה. ואגב כמה תלמיד עושה שיעורי בית, בישראל כמות השעות השבועית הממוצעת היא חמש שעות לתלמיד בן חמש עשרה, כשהממוצע באו.אי.סי.די הוא ארבע שעות בלבד. פינלנד שאנחנו כל כך רוצים להיות כמוהם, קצת יותר משעתיים, שזה המודל העיקרי, ובכלל בגילאים הקטנים המחקרים בארצות הברית אומרים לא צריך יותר מעשר דקות.
קרן נויבך : דוקטור סאס, משפט אחרון שלך, למה אנחנו לא רואים את מערכת החינוך הישראלית משתנה באמת?
דוקטור גאבן סאס : אני אגיד לך, אספר לך סיפור בקצרה, שזה יהיה בעצם אולי קצת מפתיע, יש רשת בתי ספר בארצות הברית שנקראת – הייטק היי, מאוד חדשני, מבוסס על ערכים עיצוביים בתפיסה חינוכית מתקדמת, עם כל מה שאני אוהב וכל מה שצריך לקרות. פתחו בארץ כמה בתי ספר כאלה והשקיעו בתשתיות, במרחבים, בחלל המון כסף… איפה הבית ספר נכשל כישלון חרוץ עד כדי כך שכמעט סגרו את בית הספר, היום זה בית ספר שמשמש למשהו אחר שאני לא אדבר עליו. מי שהכשיר את בית הספר, תקשיבי טוב, תקשיבו טוב, זה לא המורים, זה לא הרשות המקומית, זה ההורים. וכשבדקתי את הנושא, ההורים אמרו לי, תגיד אתה נורמלי, נראה לך שאנחנו נשלח את הילדים שלנו לבית ספר שמשחקים ועושים דברים כל כך הזויים, אחר כך לא הכינו אותם נכון לבגרות? בסופו של דבר הניסיון להכניס משהו שהיה נכון, מדויק, מזוקק, אחרי בדיקה ניסיונית בארצות הברית של 12 שנה בארץ נכשל בגלל קיבעון פחד של ההורים מהדבר הנוראי שנקרא בחינות בגרות. לכן כמשפט סיום אני אומר ככה: להוביל שינוי בחינוך זה מאוד קשה. אז אני מסכים עם פירון היה בכיוון הנכון, אבל את ארגוני המורים, הקביעות ובעיקר גודל הכיתות והיעדר הכלים למורים הם המכשול ה… ביותר, אבל זה לא בלתי אפשרי עוד אפשר לעשות את זה.
קרן נויבך : אני מאוד מודה
סמדר מור : אני רק רוצה להוסיף, קרן ממש ברשותך.
קרן נויבך : כן, ממש בקצרה כי נגמר לנו הזמן.
סמדר מור : ממש בקצרה, זה כשל מערכתי, הנושא שעכשיו הדובר הקודם דיבר עליו, אני רוצה להבין שזה לא יכול להיות אי בתוך מערכת חינוך, אם משנים, גם אני מבינה את החשש של ההורים שאחר כך כלי המדידה וההערכה בהמשך הם לא דומים לבית ספר בהייטק היי, ואז אי אפשר לבוא בטענה למורים. אבל לצד כל הדבר משפט אחרון, ברשותך, אפרופו שיעורי בית במבחנים, הבעיה הקריטית ואנחנו ערב פתיחת שנת הלימודים, היא המחסור במורים, אני יודעת שזה לא הנושא, אבל זה נושא כאוב ונורא. אני יודעת על מנהלים שעד לרגע זה, עד לרגע זה חסרים להם אין ספור מורים בבתי הספר. הגיע הזמן להתעורר, להרים את הדגל ולהגיד זה הנושא העיקרי של מערכת החינוך, בלי שיפור תנאים למורים, בלי העלאת השכר וכן הלאה אין סיכוי למערכת החינוך הזאת וזאת הבעיה הכי גדולה וכואבת כרגע. אז אני רוצה לשים את זה פה ותודה שאיפשרת לי לומר.
קרן נויבך : ברור לחלוטין, ברור לחלוטין. אני מודה מאוד לכם. לירן כוג'הינוף, כתבנו לענייני חינוך תודה על הסדרה המרתקת הזאת, דוקטור גאבן סאס, דוקטור משה לייבה וסמדר מור, תודה רבה לשלושתיכם.
סמדר מור : תודה רבה ויום טוב.
דוקטור משה לייבה : תודה.
דוקטור גאבן סאס : תודה.