ד"ר איריס לבנשוס ארליך עוסקת בשאלה: "איך להתחמק מריבים במשפחה בחג?" בתוכנית "זמרי ופתחי בע"מ".
גלי ישראל, 12.9.2018
תמלול
נועם פתחי: טוב, חגים ויש…
יותם זמרי: איך שרדת?
נועם פתחי: אתה יודע כשיש לך פחות ופחות משפחה…
יותם זמרי: אתה אומר, יש יתרונות בלהיות יתום.
נועם פתחי: לא, אני אימצתי לעצמי דמות של אוטיסט קצת, של קצת מישהו…
יותם זמרי: אספרגרי כזה?
נועם פתחי: כן, מישהו ש…
יותם זמרי: לא מדברים איתו.
נועם פתחי:המפגר סביבתי כזה.
יותם זמרי: מילה לא נכונה הוא זורק את הסלק על הראש.
נועם פתחי: לא, לא עצבני, משהו כאילו יותר כאילו אין עם מי לעבוד אין עם מה לעבוד, זה אני.
יותם זמרי: אני גיליתי שיש גילאים מסוימים שברגע שעברת את הגיל כבר המשפחה עייפה מלריב בשולחן החג, אתה מבין מה אני אומר? יש כבר תחושת עייפות.
נועם פתחי: נורא תלוי מאיזו משפחה אתה מגיע.
יותם זמרי: אבל בוא נדבר על ריבים בחג באופן כללי ואיך לנסות לפחות להתחמק, להתחמק מהם. היה לך ריב רציני פעם?
נועם פתחי: מדובר בי, ברור. אבל טוב, בואו נדבר עם הפסיכולוגית והמרצה ממכללת לוינסקי ד"ר איריס לבנשוס בוקר טוב.
דר' איריס לבנשוס : בוקר טוב.
נועם פתחי: תגידי מה הרי הרי משפחות גם נפגשות בשבתות בארוחות שישי למה דווקא החגים הם אלה שמוציאים את כל המריבות המשפחתיות הגדולות.
דר' איריס לבנשוס : טוב קודם כל חגים, בחג יש איזה אתוס, חייבים, יש איזו מילת חובה כזו שחייבים…חייבת להיות ארוחת חג, חייב להיות המון אוכל, חייב להיות טקס לפני, חייב להגיד שנה טובה חייבים להביא מתנה, איזה מתנה התחושה הזאת של החובה היא תחושה שאם יד מייצרת איזה שהוא מתח שהוא לא קיים בזמנים אחרים, בזמנים אחרים אתה יכול אתה יכול לבוא אתה יכול לא לבוא, אתה מרגיש חייב, חובה היא לא דבר היא דבר שהיא מכניס מתח עכשיו זה לא מכניס רק מתח זה לאו דווקא דבר שלילי דרך אגב זה מכניס גם מחויבות מחויבות זה דבר חשוב זה מכניס גם איזושהי תחושה שאנחנו עושים את זה מתוך איזשהו משהו של העברה לילדים ולדור הבא ומחוייבות להורים וכולי זה לא דבר רע דווקא אבל לשאלתך, זה מביא גם ריבים.
נועם פתחי: כן, עכשיו תגידי, נגיד אם את מסתכלת מהצד על ריבים משפחתיים נכון תמיד יש גורם אחד זה יכול להיות ילד הסנדוויץ' זה יכול להיות…
יותם זמרי: מחרחר אחד נקרא לו.
נועם פתחי:מחמות מסוימת שהיא, לא יודע מה, לא התקבלה למשפחה והיום נוקמת. תמיד יש איזה גורם שצריך לנטרל, זה נכון?
דר' איריס לבנשוס : כן, אנחנו קוראים לזה תפקיד, זה לא בדיוק גורם אלא זה תפקיד. בכל קבוצה, גם בכל ארגון, גם ביניכם מן הסתם יש תפקידים, נכון, זו חלוקת תפקידים די קבועה כזאת. יש את מי שמוביל ומי שנעלב ומי שזה. אז גם בתוך משפחה יש תפקיד, והתפקיד זה של הנעלב או התפקיד הוא זה שמחרחר את הריב, או התפקיד הוא זה שכועס…
יותם זמרי: רגע, ומי זה אצלכם?
דר' איריס לבנשוס : אצלנו? אני לא יכולה להגיד.
יותם זמרי: אבל יש, אבל יש.
נועם פתחי: לא, אבל שנייה, משפחה עכשיו ששומעת אותנו ובהנחה שהרי אנחנו כולנו חסרי מודעות, בהנחה שאתה לא המחרחר ולא בעל התפקיד הזה איך מנטרלים את אותו את אותו מה שנקרא גורם פח"עי? לא באמת…
יותם זמרי: קודם כל, מחמיאים לאוכל שלה תמיד, קודם כל…נכון, אני צודק?
דר' איריס לבנשוס : לא, קודם כל, קודם כל, ברוב המקרים, בעל התפקיד לא יודע שהוא בעל התפקיד. יכול להיות שיושבות עכשיו הגיסות שלי נגיד וחושבות שוואלה, היא מדברת על עצמה והיא לא יודעת את זה. אז בעל התפקיד לא מודע לזה שזה התפקיד, אוקיי
נועם פתחי: לא, הוא יודע שהוא קריזיונר.
יותם זמרי: לא תמיד. אצל אשכנזים זה עובד אחרת נועם, אצל אשכנזים זה תמיד בעל התפקיד הוא זה שבטוח שהוא הכי בסדר, תמיד תמיד…
נועם פתחי:אלא, אבל זה תמיד זה ששמר בבטן כל השנים. אצל האשכנזים זה…
דר' איריס לבנשוס : הצדיק.
נועם פתחי: לא, אצל האשכנזים זה קבוע, אני כבר לא יכולה לשמור בבטן, אני אוכלת בשביל כל השמפחה, דורכים עלי, הבית הוא בית מלון, בל בלה בלה, ואז יש את הנקודה הזאת של ההתפרצות.
יותם זמרי: אגב, עדתית, ואי, זה שונים הריבים בין מה שנקרא שתי עדות המזרח…
נועם פתחי: כשבאה אלייך משפחה אשכנזית ומשפחה ממוצא ספרדי, את מתייחסת אחרת לסיטואציה?
דר' איריס לבנשוס : לא, ואני יכולה להגיד לך שהסיפורים הם מאוד דומים. ודרך אגב נגיד שאתה משתמש במושג הזה של נגיד להיות פולני אז כאילו כל מי שלא פולני מסתכל ואומר לא לא זה להיות מרוקאי זה להיות טוניסאי ולהיות טריפוליטאי. הקטע של ההיעלבות…
נועם פתחי: אה, יש גם פולנים מרוקאים כאילו?
דר' איריס לבנשוס : כן, הם בכלל לא מבינים למה אני קוראת לזה להיות פולני כאילו את הנושא הזה של ההתקרבנות למשל, מבחינתם כל העדות אותו דבר.
יותם זמרי: את יכולה כדוגמה…לא, ברור, חיסיון לקוח פסיכולוג, לתת לנו איזושהי דוגמה לריב מטורף שהגיע אלייך, או שאת לא עוסקת בריבים משפחתיים כאלה?
דר' איריס לבנשוס : קודם כל, אני מתעסקת בריבים משפחתיים, אבל למשל, אני יכולה לתת לך דוגמה של סבתא שמשלמת לילדים, לנכדים שלה על השתתפות בברכות, אוקיי? זאת אומרת, אם הילדים נמצאים, מוכנים להישאר…זה משפחה חילונית מגיעה לסבתא שהיא דתייה, ואם הילדים מוכנים להיות ב…להישאר לברכת המזון ולהשתתף ולשיר, אז היא משלמת להם והיא גם משלמת להם לפי מי שמשתתף הכי יפה, מקבל..
נועם פתחי: צרות של עשירים, למה לייצר ריב מזה?
יותם זמרי: מה? אני לא יודע מה יותר יהודי, לברך או לקבל על זה כסף?
נועם פתחי: מה, כי זה לא חינוכי?
יותם זמרי: שסבתא תשלם לנכד בשביל שיישאר לעשות ברכת המזון?
נועם פתחי: כן, היא אומרת, קח חמישה שקלים, תישאר.
יותם זמרי: ואי, נורא נורא.
דר' איריס לבנשוס : עכשיו, יש את האימא, נכון? האימא שמתחלחלת מהעניין הזה שאיך יכול להיות שמשלמים לילד על משהו שהוא עושה, ושאנחנו לא מאלפים ואנחנו לא מאמנים…
נועם פתחי: אה, זה לא העניין הדתי, זה לא העניין של ההדתה…
דר' איריס לבנשוס : לא, העניין של התשלום, העניין של התשלום, כן. בקיצור, והאבא גם התחלחל על העניין של ההדתה, כי האבא חזר בשאלה, בקיצור, וכולם רבים באוכל במקום…במקום מה?
יותם זמרי: איזה כיף. במקום להיות משפחה, אני מניח, מה זאת אומרת?
דר' איריס לבנשוס : לא, במקום פשוט להפעיל איזו שהיא סמכות הורית שזה שההורים יגידו לילדים תקשיבו לסבתא זה חשוב אתם יושבים פה ו…
נועם פתחי: וגם יש ירושה.
דר' איריס לבנשוס : כשאתם קמים והולכים למסך, והולכים למסך, אתם תעשו בעוד שבע דקות. עכשיו, זה משהו שקל לפתור אותו, הרי הריב היה ריב מאוד גדול ולא הסכימו ללכת למשפחה וכו' וכו'.
נועם פתחי: תגידי, שאלה טקטית, נגיד אחרי שהסבתא כתבה ירושה, עדיין צריך להתייחס אליה בחגים?
דר' איריס לבנשוס : ירושה אפשר לשנות.
יותם זמרי: דר' איריס לבנשוס, מאוד מעניין, פסיכולוגית ומרצה במכללת לוינסקי, אנחנו מודים לך שעלית.
דר' איריס לבנשוס : בשמחה רבה, חג שמח.
נועם פתחי: אני מעדיף את עדות המזרח אבל זה, שהכל על השולחן, אומרים הכל, זה מה שאני אוהב.
יותם זמרי: אני מעדיף אשכנז, למה? כי נגמרת הארוחה ואתה לא יודע אם רבת. זה מה שאני אוהב. זאת אומרת, אצל אשכנזים אתה הרבה פעמים לא יודע אם היה טוב, רבתם על…כי הכל מתחת לפני השטח.
נועם פתחי: והריבים המעניינים זה מה שקורה באוטו, בחזרה הביתה…
יותם זמרי:אאני תמיד טוען שחמש הדקות בבית אחרי שהאורחים יוצאים הן חמש הדקות הכי כנות.
נועם פתחי: לא מאמינה שלא הגנת עלי שם כשהיא אמרה שהיא באה באותה שמלה, אני לא מאמינה.
יותם זמרי: לא, תיקח עוד מהעוף שלה, תיקח עוד מהעוף שלה, שהתבנית שלי תישאר שלמה.