תמלול
אברי גלעד : הבה נקדיש חצי שעה לקליטה בגן, קליטה הראשונית בגן. המון ילדים הולכים לגן, לפעוטון, למשפחתון, ימים ראשונים קשים. יש גנים שבהם יש ימי קליטה מיוחדים, לומדים רק חמש דקות ביום הראשון, איזה שתיים עשרה דקות ביום השני. את מכירה את זה. מעצבן קצת אפילו לפעמים.
שרון קנטור : מה היית רוצה שזה יהיה כזה בום טראח, כנסו, כמו שזורקים תינוקות לבריכה בקיבוץ?
אברי גלעד : לא יודע, כל ילד על פי צרכיו. אבל אנחנו שואלים איך נקל על עצמנו ועל הילדים שלנו להיקלט היטב בגן, בלי להעכיר את שלוות רוחם עם כל הדאגות שלנו והרעלתם, כל הניסיונות המרים שלנו. הנה ד"ר ענת בן שבת, מרצה וחוקרת במכללת לוינסקי לחינוך, גננת מנוסה. שלום ענת.
ד"ר ענת בן שבת : שלום וברכה.
שרון קנטור : שלום. היי.
אברי גלעד : אני קורא בתחקיר איתך שיש פרקטיקה כזו שהילד עומד בפתח הגן, ודוחף את ההורה ואומר, "לך מפה", כדי להרגיש שליטה וגדול.
ד"ר ענת בן שבת : לא, זה לא פרקטיקה, זאת הייתה דוגמה קטנה שנתתי, כדי לספר איך הבת שלי כשהייתה קטנה, נפרדה בבוקר בגן. הגננת… בכניסה לגן היו כמה מדרגות והגננת פשוט, כדי להקנות לילד את השליטה בפרידה, הייתה מבקשת מהם להתקרב עם ההורים למדרגות, ללוות אותם ליציאה ובעצם לתת להם דחיפה קטנה ולהגיד להם, לכי לעבודה וככה בעצם הילד הרגיש שהוא זה שמחליט על הפרידה וזה עבד יפה מאוד.
אברי גלעד : רעיון… רעיון נהדר.
שרון קנטור : כן, זה … ישראלי כזה גם, איך נפרדים בישראל עם איזה דחיפה ולך מפה.
ד"ר ענת בן שבת : לגמרי…
שרון קנטור : יש פה איזו הכשרה חברתית.
ד"ר ענת בן שבת : זה היה ההגדרה לקיבוץ , מיד אחרי הזריקה לבריכה.
שרון קנטור : כן.
אברי גלעד : בואי נגיד את האמת, אם אפשר למפות את חמשת הרגשות השולטים בהורות הישראלית 2018, מקום ראשון קבלו את דאגה.
ד"ר ענת בן שבת : כן. תראה, אפשר להבין. זה ימים מרגשים מאוד. הרבה מההורים מכניסים את הילד בפעם הראשונה למסגרת, אם זה ילד בכור, או אם זה גן חדש לילד הספציפי, גם אם הוא לא בכור, ואתה יודע, זה מאוד מאוד טבעי, גם אנחנו נבוכים מאוד במקום חדש, כאנשים מבוגרים. וגם אנחנו לא כל כך אוהבים פרידות. וכשזה מגיע לילד בגיל צעיר, כשהוא פחות מנוסה בדברים האלה, ופחות מכיר את המקום החדש אליו הוא הולך, אז מן הדאגה היא מובנת.
שרון קנטור : אני אגב חלוקה עליכם, אני לא חושבת שמקום ראשון בסולם ההורים היא דאגה. אני חושבת שיש הרבה מאוד … או דאגה זה שיח דאגני לכאורה. אני לא רואה דאגת אמת, כזאת שמביאה את החינוך של אמת וכל שאר הדברים האלה.
אברי גלעד : לא מדבר על דאגה מה…
שרון קנטור : אבל זה בסוגרים.
אברי גלעד : אני לא מדבר על דאגה מצמיחה, אני מדבר על דאגה…
שרון קנטור : אה על דאגת פקה פקה.
אברי גלעד : אל דאגה חוסמת, דאגה שמחליפה… בסדר, אבל זה לא משנה, זה דיון…
שרון קנטור : בסדר.
אברי גלעד : אם תרצי אחר כך נעשה אותו אחרי ה… אוקי. אבל מצד שני, בנוסף למה שאת אומרת, ילדים הם מאוד מאוד גמישים, בואי נגיד את האמת, את יודעת. או הנה ילד, יש לו גם סנדלים, בוא נהיה חברים.
ד"ר ענת בן שבת : אהה.
שרון קנטור : אבל זה לא בהכרח גמישות טובה, זה לא בהכרח טוב. אנחנו לא רוצים שהם רק יזרמו על כל דבר. אנחנו רוצים שהם יזרמו עם מה שבאמת טוב ומיטיב להם.
ד"ר ענת בן שבת : נכון, אנחנו רוצים שלילדים יהיה קל יותר ושהם יסתגלו מהר יותר. ואני חושב שבעניין הזה, אנחנו יכולים לסמוך על הגננות שעושות עבודה מאוד טובה. הם מקבלות הכשרה מצוינת, אצלנו במכללות האלה, הכשרת הוראה, והם מכירות את מאפייני ההתפתחות של הילדים ואת הטמפרמנט שלהם. הם למדו פסיכולוגיה התפתחותית. הם יודעות להנחיל את חוקי הגן בצורה כזו שהילדים ידעו איך לפעול בכל מרחב פעילות. הם עושות את זה ביחד עם הילדים, ואז החוקים הופכים להיות מוכרים להם והם רוצים…
אברי גלעד : תגידי…
שרון קנטור : רגע, אנחנו מדברים על גנים שיש להם כמה גננות על כמה ילדים כל ה…
ד"ר ענת בן שבת : אנחנו מדברים על גנים עירוניים שיש בהם…
שרון קנטור : אז איך… עד כמה גננת יכולה להיות באמת בקשב עם רגשותיו של הילד, באמת בכזאת כמות של ילדים פר גננת, עם כל הכבוד ללימודיה העמוקים.
ד"ר ענת בן שבת : אנחנו מנחים את הגננת שכבר מתחילת השנה, שזה אומר בימים האחרונים של אוגוסט, לפגוש את הילדים, לפגוש את ההורים, לשמוע עליהם, מה הם אוהבים, מה עוזר להם להירגע. קצת על חיי היום יום שלהם, ולהכיר אותם לעומק, היכרות מעמיקה, גם בימים הראשונים של הגן, ובכלל לאורך השנה.
אברי גלעד : וזה קורה?
ד"ר ענת בן שבת : ילדים משתנים עם הזמן, וזה קורה, זה קורה. אנחנו רואים את זה קורה יותר ויותר. גם ב… בגנים של הסטודנטיות שלנו עובדות…
אברי גלעד : טוב, תוך כ…
ד"ר ענת בן שבת : וגם בכלל.
אברי גלעד : תוך כמה זמן אני יכול לצפות שהילד או הילדה יהיו תלותים בגן, שהנושא הזה יירד מהשולחן?
ד"ר ענת בן שבת : בדרך כלל זה קורה תוך כמה ימים.
שרון קנטור : ואם זה לא קורה זה סימן למשהו?
ד"ר ענת בן שבת : זה סימן שלילד קצת יותר להסתגל…
אברי גלעד : או שהגן לא מתאים.
ד"ר ענת בן שבת : וגם ההורים וגם הגננת יחד…
שרון קנטור : בדיוק, לשם אני חותרת. יכול להיות שהגן באמת לא מתאים ומה שהוא מנסה לאותת זה לא שייקח לי עוד זמן, המקום הזה לא טוב לי? איך נדע?
ד"ר ענת בן שבת : בדרך כלל… בדרך כלל זו לא הסיבה. בדרך כלל רוב הילדים מסתגלים לרוב הגנים בצורה דיי מהירה. לוקח להם את הכמה ימים, וזאת אחת הסיבות אגב, לדברי הפתיחה שבהם, אברי, ציינת מקודם שיש קליטה הדרגתית.
אברי גלעד : אהה.
ד"ר ענת בן שבת : אז בגנים המאוד מאוד צעירים, שבהם הילדים נכנסים בני שנתיים או שמונה חודשים וזו הפעם הראשונה שלהם במסגרת כל כך גדולה, היום הלימודים הראשון הוא קצר יותר, זה שאחריו הוא טיפה יותר ארוך והיום השלישי הוא כבר יום רגיל. אז מצפים שתוך כמה ימים הקליטה הזאת תתאזן, ילדים ימצאו את מקומם. הגננת תתאים להם מרחבי משחק שמגרים אותם ומאתימים להם, שיהיו חברים. ההורים יכנסו איתם בצורה נינוחה, ישארו מעט ואחר כך ייפרדו בהדרגה. ובדרך כלל זה בסדר גמור.
שרון קנטור : אני רוצה לדבר בשם הילדים הסטגלנים. שהרבה רואים שחבריהם עושים הרבה מאוד רעש וצלצולים באמת זוכים ליותר זמן עם ההורים, להכניס אולי איזה בובה או צעצוע. והם שהתנהגו בסדר לא מקבלים כלום. נכון, יש דבר כזה?
ד"ר ענת בן שבת : אני חושבת שזה יותר בעיניים שלנו כמבוגרים. אנחנו רואים את ה… עושים את ההשוואה הזו, והילדים שהם סטגלטנים, הם בדרך כלל פשוט מסתגלים ועסוקים בסדר היום הרגיל של הגן, ולא כל כך עסוקים בלראות בלמה הילד האחר. ואלה שהם זקוקים לחפץ מעבר, הצעצוע הזה שאת קוראת לו, הוא בעצם כשהגננות מאפשרות להביא, הוא בעצם עוזר להן לחבר את הבית לגן, להביא את המוכר אל הלא ידוע, וזה פשוט נותן להם מעט יותר ביטחון כדי להתרגל לדבר החדש. וגם בזה בדרך כלל הגננות עושות חוקים ותוך כמה ימים זה מוגבל בזמן ואחר כך נכנס לגמרי למגירה ובסוף בכלל כבר לא מגיעים, כי הילד מתגבר לבד.
אברי גלעד : מודים לך מקרב לב, ד"ר ענת בן שבת, תודה תודה תודה.
שרון קנטור : תודה רבה.
אברי גלעד : הנה ידידינו….
ד"ר ענת בן שבת : בהצלחה, שיהיה בהצלחה לכולם.
שרון קנטור : תודה.