שולי וולף עוסקת באורבניזם. עבודותיה גדולות הממדים מתאפיינות בנוכחות כפולה, מצד אחד הן משדרות צמצום צורני וצבעוני כשמרבית השטח הוא חלל ריק המחזק את דימוי האדריכלי ומצד שני העבודות מתאפיינות באמירה קונספטואלית, מטאפורה של תרבות עירונית עכשווית.
"כאומנית, חשוב לי להעביר את רגש של אותו רגע או תקופה שבהם העבודות צוירו. תל אביב עוברת שיויים מרחיקי לכת. העיר הופכת לקוסמופוליטית והלבן הופך אפור בטון. אני משקיפה על הנעשה, מפנימה את המתרחש ורושמת על קנבס את רגשותיי המעורבים, פעמים בשמחת הקדמה ופעמים אבודה בעיר הגדולה".
לצד ציורי המבנים המודרניסטיים בהם תכונות של התכלות, מציגה שולי וולף סדרת עבודות קטנות שבהן חוזר דימוי הדקל בווריאציות שונות. הדקל התל אביבי הוא זיכרון חלוצי של חלומות על אדריכלות מודרניסטית אירופית שמשלבת דקל בחזית בלבנה שמטיל צל ציורי אוריינטלי.
כל זה הולך ונעלם עם הזמן יחד עם הקירות הלבנים שהיו לרע תומך.
שולי וולף יוצרת עולם דואלי, שביר ומתכלה, עולם של יופי ומצוקה, טבע ותרבות, קיים ונעדר.
אריה ברקוביץ
