יוצרים הופכים את היוצרות

רוני סומק

11.11.2021-12.9.2021
אוצרות: תמי ישראלי, הדס ארזי

שיח גלריה עם האומן רוני סומק בשיתוף החוג לאומנות

בהנחיית ד"ר חוסני אלחט'יב שחאדה

1.11.2021 בשעה 12:00 בחדר 213

 

 

יוצרים הופכים את היוצרות

רוני סומק

11.11.2021-12.9.2021
אוצרות: תמי ישראלי, הדס ארזי
שיח גלריה עם האומן רוני סומק בשיתוף החוג לאומנות 1.11.2021 בשעה 12:00

בחדר 213

רוני סומק (יליד בגדד, 1951) הוא אחד מהמשוררים הפופולריים ביותר של השירה הישראלית העכשווית. החל מאמצע שנות ה-70 שירתו התקבלה באהבה על ידי הביקורת והקהל הרחב גם יחד, רבים משיריו נכללים בתוכניות הלימודים בבתי הספר, ושירתו מתורגמת ליותר מארבעים לשונות. סומק הוא גם אומן פעיל, והחל מתחילת שנות ה-90 הוא מציג את עבודותיו. יצירתו הפלסטית מקיימת זיקות רבות אל שירתו ומרחיבה את תחומי הפעולה שלו גם אל המוזיקה והמיצג.

"המשורר הוא צייד", כך טוען רוני סומק. שיריו הם סיסמוגרף של הנפש, אולם בעבודות המכחול, סומק גלוי פחות, חושף פחות ומתייחס אל עצמו במונח "שכיר חרב". הוא אינו מנסה להעביר מסרים בעבודותיו ואף מרחיק ואומר שהוא מנסה למחוק את המילה "מסר" מהלקסיקון האישי שלו.
סומק למד רישום במכון "אבני". הוא עובד בטכניקה של הדפסים וצבע ובעבודותיו הוא מאפשר הצצה אל מחשבותיו. העבודות מביאות נגיעות מעולמות שונים באומנות – גרפיטי, קולאז'ים, רמזים לכרזות שצייר טולוז-לוטרק למועדוני קברט ובפרט למולן רוז', ובולים המתנוססים על מכתבים הנשלחים בדואר עם חתימות הדואר. העבודות מאפשרות לסומק לגלות יבשת חדשה ולהפוך אותה לקולוניה של השירה.
התערוכה "יוצרים הופכים את היוצרות" היא אוסף דיוקנאות של סופרים, מוזיקאים ומשוררים במדיה שטוחה, שאותם יצר המשורר ובתוכם גם דיוקן עצמי שלו.
מלבד יוצרם, המכנה המשותף של האוסף הוא פעולתם של המיוצגים בו ורישומה בעולם. פעולה החורגת מהשדה האסתטי והאומנותי שבו הם פעלו ופועלים אל המרחב הפוליטי האקטיביסטי.
האומנות יכולה לערער על הגבולות של המרחב והזמן ולבקש מאיתנו לדמיין, כמו בשיר Imagine של ג'ון לנון, שדיוקנו מוצג בתערוכה.
לדיוקן יש מעמד קלסי בתולדות האומנות ואחד מיסודותיו קשורים לכך שיוצרו רואה ומכיר את מושא הציור שלו. כיוון שכך, דרך הייצוג הפלסטי ניכר גם יסוד נפשי עמוק המתגלם בדמות המיוצגת. באוסף שלפנינו סומק מכיר ומוקיר את פניהם של מושאיו כאחיו וכאחיותיו ליצירה. הוא עורך להם "קבלת פנים" מיוחדת במינה, ומשבץ את דיוקנאותיהם בפרטים בעלי משמעות עמוקה הקשורים לעבודתם האומנותית.
בדיוקן העצמי שלו, למשל, מעל הצדודית מופיע שעון עם ספרות רומיות שבו מחוג הדקות מצביע על בול ממקום הולדתו, עיראק, ואילו מחוג השעות מכוון אל בול ישראלי ובו ילד צופה במעופן של ציפורים מעל אגמון החולה. כך הזמן מורה הן על העבר וההווה, הן על המרחב. בתחתית הדיוקן, בקו האופק של הפה כתוב בכתב יד השיר "לשון", הלקוח מתוך ספרו השלושה-עשר "כל כך הרבה אלוהים" (2020):

לשון – רוני סומק
הַלָּשׁוֹן הִיא שָׁטִיחַ אָדֹם
הַנִּפְרָשׂ מִתַּחַת לְנַעֲלֵי מִלִּים
שֶׁצֻּחְצְחוּ בַּגָּרוֹן.

לַמִּלָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיָּצְאָה מִשָּׁם
יְחֵפָה קָרְאוּ
"אֲנִי".

השיר הארס-פואטי במובהק, מצייר באמצעות הלשון ועל גבה את היכל הכניסה אל הדיוקן העצמי: אני. הקשר בין זוהרו של השטיח האדום לבין "האני" הוא הקסם של אוסף הדיוקנאות של סומק – המפגש בין האייקוני לבין האינטימי. השיר "לשון" שולח אותנו במתכוון אל אחד משירי ההקדש הידועים ביותר בשפה העברית, אל השיר "דובה גריזלית" של יונה וולך, שגם דיוקנה המפוצל והיפה מוצג בתערוכה, ומעיד שוב על הנדיבות והעומק שבהם סומק מסביר פנים אל פניהם של בני משפחתו ליצירה.

דובה גריזלית – יונה וולך
דֻּבָּה גְּרִיזִילִית גִּדְּלַה אוֹתִי
חֲלֵב כּוֹכָבִים הָיָה מְזוֹנִי הָעִקָּרִי
הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁרָאִיתִי
בִּימֵי חַיַּי כַּוָּנָתִי שֶׁאֲנִי זוֹכֵר
הָיָה אֲנִי אֵיךְ אוּכַל לִשְׁכֹּחַ

תמי ישראלי, הדס ארזי – אוצרות

 

להוספת האירוע ליומן
iCal