יובל לנובל – ד"ר רוחמה אלבג לרגל 50 שנות יובל לעגנון

ב- 27.12.16 התקיים יום עיון לרגל 50 שנות יובל לעגנון, להלן דבריה של ד"ר רוחמה אלבג

שתי יצירות נרחבות עסקו בעיר הולדתו. הראשונה היא הרומן "סיפור פשוט", המתאר את אהבתו של הגיבור הירשל לקרובת משפחתו

בלומה, את הפרידה שאמו כופה עליו וכיצד הוא נאלץ לחיות חיי פשרה עם אישה אחרת. עלילת הרומן מתרחשת בבוצ'אץ' ב-1905, ומתוארים בו בדיוק רב בתים ורחובות, השוק והחנויות, בית הכנסת והיער.

ברומן "אורח נטה ללון", שגיבורו מגיע מארץ ישראל לעיר ילדותו הוא נתקל בעיר חרבה שאין לה כל סיכוי לשרוד. הגיבור מבין כי יופייה ומתיקותה של עירו האהובה אינם עוד, וכי ייאלץ להסתגל לעיר חדשה ולהתגעגע לעיר הישנה כל ימיו. הרומן הנוגה והאפוקליפטי הזה הוא אחת משתי היצירות שכתב עגנון בעקבות ביקורו בקיץ 1930 בבוצ'אץ' (Buczacz), עיירה מצפון להרי הקרפטים, היום במערב אוקראינה, שבה נולד בשנת 1887 וגדל בה.

יותר מ-20 שנה לאחר שעזב התקבל עגנון בעיירה בכבוד גדול. תושבי העיירה שמחו לפגוש את בן עירם המהולל, שהם הכירו בשם שמואל יוסף צ'צ'קס, וקיימו לכבודו מפגשים וטקסים. כשבוע ימים שהה בעיר, ופקד כל אתר ואתר עד שלא היה מקום שרגלו לא דרכה בו. במכתב מבוצ'אץ' לרעייתו אסתר שבירושלים כתב, "במוצאי שבת נתאספה העיר לבית הקהל ואני המסכן הייתי מוכרח לשבת בראש ולשמוע תהילות ותשבחות עלי. מה דיברו ומה לא דיברו אלמלא מר עגנון היתה העיר נמחקת ממפת הארץ". כתב ולא ידע מה כתב! מעט יותר מעשור לאחר הביקור ההוא נמחתה קהילתה היהודית של העיירה באכזריות.

על בוצ'א'ץ, כותב עגנון בקובץ הסיפורים המאוחר "עיר ומלואה", והוא מתארה כ "מיוסדת על הרים וגבעות". הקובץ, שמרבית סיפוריו נכתבו ב-20 השנה האחרונות לחייו, התפרסם ב-1973, לאחר מותו של עגנון ב-1970. זו החוליה האחרונה בשרשרת היצירות שזירת ההתרחשות שלהן היא בוצ'אץ', שעגנון מתאר אותה כסמל לחיי היהודים במזרח אירופה. עגנון מתאר את נופיה של העיר, את נהר הסטריפה (Strypa) הזורם במרכזה, את המעיינות והיערות ואת הציפורים המצייצות בה. עוד הוא מספר על המבנים המרכזיים, מקצתם בני מאות שנים, על הרחובות והבתים, על הכפרים הסמוכים והשדות, ועל המבצר בראש הגבעה, וגם – הרי בכל זאת על החיים היהודיים הוא מספר – על בית הכנסת הגדול ועל בית המדרש הישן.

מהגבעה שבית הקברות נמצא עליה אפשר להשקיף לעבר לב העיר ולראות את כיכר השוק, שמבנה מרשים מזדקר מתוכה. "סמוך לבאר השוק בנין מפואר עומד […] זה בית המועצות הגדול", כותב עגנון ב"עיר ומלואה" בתארו את מבנה העירייה הישן הנמצא בכיכר השוק הישנה. את המבנה הבארוקי הזה הקים בשנת 1751אחד מבני משפחת האצולה פוטוצקי, שבוצ'אץ' היתה שייכת לה. בקובץ הסיפורים "עיר ומלואה", בסיפור "בית המועצות הגדול", עגנון מתאר את המבנה המרשים לפרטי פרטים, כמו כדי להחיות את המקום שנחקק בלבו: "צורת מלבן לבית […] קומותיו התחתונות שתים, אחת אל אחת, ועליהן שני מגדלים […] ובקומה התחתונה חנויות […]". עד כדי כך היה התיאור מדויק, שאפשר לשער כי עגנון השתמש בתרשים של הבניין בעת הכתיבה.

בוצ'אץ' נכבשה ב-5 ביולי 1941, ופורעים מקומיים החלו מיד ברצח היהודים בעיר. יהודי הסביבה רוכזו בעיר, ומקצתם נשלחו למחנות עבודה. כמחצית מתושבי העיר הוצאו להורג בשתי אקציות נפרדות בשני גיאיות הריגה גדולים ביער שליד בוצ'אץ'. אחרים נרצחו ברחוב, במרתפים, בבתים ובמקומות מסתור שחפרו לעצמם, או נשלחו למחנה ההשמדה בלז'ץ. ביולי 1943 הוכרז על בוצ'אץ' כי היא "יודן-ריין", נקייה מיהודים. מ-16 אלף היהודים שהיו אז בבוצ'אץ' ובסביבתה שרדו 65 בלבד. אחד מהם, מרדכי הלפרין, כתב על העיר את הספר "משפחה ועיר בפריחתן ובחורבנן". הוא היה ממשתתפי המסע בביקורי הראשון בעיר, והוא זה שהכיר לי מקרוב את בוצ'אץ'. בזכותו התוודעתי לעשרות מקומות וסיפורים והצלחתי לגלות את המקומות המוזכרים בכתביו של עגנון.