יצירותיו של כרים אבו שקרה עשירות בצבעים והן עוסקות בנושא הקרוב לליבו מאז ילדותו – נושא הקשור בזיקה לטבע הפראי שמחוץ לגבולות השטח האורבני הצפוף. באמצעות הציור, כרים מוצא ביטוי לחופש שאותו מרגיש בחיק הטבע, בכל פעם כשהוא יוצא להתבונן בו. הוא מרגיש בכל ליבו שהוא נושא בתוכו את הגחלת ואת הזיק שממנו קורץ האומן. ציוריו המוצגים בתערוכה זו עוסקים ברגשות שאותם הוא מבקש לבטא בקומפוזיציה מארגנת, כשהנטייה שלו היא שימוש בצבעים מעובים ועזים, תוך שימוש במשיכות מכחול רחבות וחדות. בכך הוא נותן ביטוי אישי לצמחי הבר, לציפורים, לפרחים ולצבר, בין שבתוך העציץ המגביל את צמיחתו, ובין שהוא מופיע בתוך חלל רחב מאוד. צבעי הצמחים, המלווים לעיתים בקישוטיות מובלטת, מנסים להשיב אולי זיכרון נשכח של חדוות החיים אל טבע הארץ.