"הציור הוא סוג של דחף פנימי שרוצה לצאת החוצה, לפעמים יש לי שליטה בו, ולפעמים לא. לפעמים אני נותן לציור לצייר את עצמו ולפעמים אני מקלקל, אני נלחם בקלקול ובסוף מניח לו."
הציורים של יהודה פוליקר בנויים מרבדים של כתמים וקווים מצטלבים שיוצרים מרחב ציורי עשיר, בנוי מהנחות מכחול ומכתמים ספוגים בבד או בנייר שעליו הוא מצייר. בכל הציורים יהודה בונה מערכת זיהוי אישית חזרתית של פנים אנושיות ושל מבטים ישירים, שנגלים או נספגים בהתאם למינונים השונים של הנחת הצבע ומשיחת המכחול.
מקבץ הציורים של יהודה פוליקר חושף מערכת קואורדינטות המופיעה בעבודות באופן תדיר, לוכדת את הדמויות ואולי מפקירה אותן, יוצרת מעין מיסוך מסתורי, מסקרן וטעון.
יהודה פוליקר נותן בציוריו ביטוי חזותי לחוויות אישיות. במרחב על-זמני שבתוכו צפים דימויי הפנים ובממד מטפיזי, הוא יוצר מערכת מורכבת של צלילים וזיכרונות רב-תרבותיים.
