הציורים של היאם מוסטפה נוגעים בדמות האישה בחברה הדרוזית הערבית בישראל ובהתמודדות של הדור הצעיר עם המסורת והמנהגים בחברה שהיא גדלה וחיה בה. האומנית מצאה דרך מיוחדת להביע את תחושתה ליחס החברה המסורתית לאישה. הפנים בציוריה כמעט שאינם נראים. במקומם מופיעים תמיד צעיפים, בדים ואריגים. הבד העוטף את הפנים והגוף ממלא את מקום הגוף האנושי עצמו. היאם עושה שימוש מעניין באורנמנטיקה של הבד והתנועה שלו על ידי מריחות מכחול אקספרסיביות שמביעות את התחושה הפנימית של האישה העטופה בו. יש בעבודותיה דיאלוג בין הפיזי למטפיזי, הפנים והחוץ, הנראה והנסתר. ביד בוטחת ומקצועית עבודותיה הן אספקלריה ביקורתית למציאות החברתית הכואבת.
אריה ברקוביץ, אוצר התערוכה
