כאנשי חינוך האמונים על חינוך דור המחנכים העתידיים של מדינת ישראל, אנו מובילים חזון חינוכי שיש בו לגיטימציה לשונות ולתפיסות עולם מגוונות, תוך שמירה על חשיבה ביקורתית ופלורליסטית. ישנה חשיבות רבה לקיום דיונים משמעותיים על אודות נושאים הנמצאים על סדר היום החינוכי, וביניהם, כיצד אנחנו כפרטים וכקבוצות שומרים על התרבויות הייחודיות שלנו ואף מטפחים אותן נוכח המציאות הרב-תרבותית שבה אנחנו חיים? אם אנחנו מקבלים את כולם בזרועות פתוחות, מהי הזהות הייחודית שלנו? איך נוכל להתייחס לשוני בינינו לא כאיום, אלא כהזדמנות ללמוד ולהשתפר?
החברה הישראלית מאופיינת בקיטוב, ולאחרונה מתרבים המקרים שבהם דעה או אמירה של אדם אחד מעוררות כעס ושנאה אצל האחר. לעתים קרובות אמירות המכילות תחושות של ניכור, פחד ושנאה מאפיינים את השיח הציבורי, וערכים של כבוד האדם, קבלת האחר וסובלנות, נראים לפעמים רחוקים ובלתי ניתנים להשגה. אנו, כאנשי חינוך, מחויבים לערכים אלה, ואנו מאמינים כי "לעשות את" משמעותי הרבה יותר מאשר "לדבר על". במטרה לקדם ערכים אלה, במכללת לוינסקי לחינוך התקיים מפגש רב-דתי, שבו התכנסו סטודנטים ואנשי דת ורוח לשיח
רב-דתי על אודות החינוך לחיים משותפים בחברה רב-דתית ורב-תרבותית.
המועד שנבחר למפגש זה, ל"ג בעומר, 14 במאי 2017, הוא מועד מיוחד ובעל משמעות. אחת לתשע-עשרה שנה, התאריך העברי והלועזי מתלכדים. השנה, התאריך הלועזי שבו חל ל"ג בעומר היה 14 במאי. גם אם לרגע תאריך זה אינו מעורר זיכרון משמעותי, הרי שבחיבורו לשנת 1948, או לתאריך העברי, ה' באייר תש"ח, בוודאי ניזכר כי מדובר ביום הכרזת העצמאות של מדינת ישראל. שני המועדים נקשרים בתודעה הלאומית לעמידה איתנה מול איומים חיצוניים, תודעה שנוצרה מול איומים משמעותיים שחלקם עדיין קיימים. אבל כשבעים שנה אחרי קום המדינה אנחנו חייבים להתבונן במשמעויות של קיומנו המשותף גם כלפי פנים.
ההיסטוריה של ל"ג בעומר לוטה בערפל, אבל התנועה הציונית קשרה את החג בדמותו של שמעון בר כוכבא. גם אם בסופו של דבר ביתר נפלה, רבים נהרגו והמרד נכשל כישלון חרוץ, בר כוכבא העז להרים את נס המרד נגד האימפריה הרומאית האדירה. במילותיו של קיפניס, "איש צעיר וגבה קומה עיני זוהר לו, הוא היה גיבור, הוא קרא לדרור!"
אנחנו מציעים לזכור את המסורת התלמודית בנוגע למותם של תלמידי רבי עקיבא. גם אם אלה היו חייליו הנאמנים של בר כוכבא, התלמוד הבבלי הסביר את הטרגדיה דווקא על רקע הקיום המשותף שלהם כלפי פנים: הם מתו כיוון "שלא נהגו כבוד זה לזה" (תלמוד בבלי מסכת יבמות סב ע"ב).
בהכרזת העצמאות הייתה מידה בלתי מבוטלת של העזה ומעצם טבעה היא ביטאה את העמידה של ישראל מול אומות העולם. הפסקות הראשונות של המגילה מבססות את זכותו הטבעית של העם היהודי לכונן מדינה בארץ ישראל – זכות היסטורית נושנה שבה הכירו האומות המאוחדות בעקבות השואה. הפסקות הבאות עוסקות בעצם ההכרזה, ולאחר מכן כתובה פסקה העוסקת במה שהמדינה אמורה להכיל כלפי פנים: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות…" (מתוך מגילת העצמאות).
פסקה זו, מוכרת ככל שתהיה, עודנה בבחינת אתגר בהקשר ליחסים בין הקבוצות השונות בארץ. לאחרונה, נראה שהקיטוב בחברה הישראלית הולך וגובר ולא רק בין יהודים וערבים, אלא גם בין ותיקים ועולים, דתיים וחילונים, תושבי המרכז ותושבי הפריפריות. כך שאנו נוכחים, שאין די בהכרה עקרונית בזכויות אחרים ומיעוטים, אלא שיש צורך בשיח של ממש ובחיים משותפים ללא חשש. המפגש המתוכנן צומח מתוך התפיסה שהצעד הראשון להיכרות משמעותית עם האחר היא ההיכרות עם תרבותו, עם דתו ועם אמונתו. המציאות המקוטבת הזו אינה מזמנת מפגש או שיח ספונטני בין הקבוצות השונות, ועל כן אנו מאמינים כי תפקידנו כמחנכים לזמן את ההזדמנויות לשיח. לצד המצב שבו רובנו הגדול חיים בערים מופרדות ובקהילות מובחנות וסגורות, קרי, מצב של היבדלות פיזית, קיים חוסר רצון או חשש ממפגש עם האחר. מקום החינוך בהקשר זה הוא קריטי, שכן קבלת האחר חייבת להיות חלק מסדר היום המוצהר של כל מחנך באשר הוא. לא יתכן שנשלים עם חוסר סובלנות, גם אם הוא נובע מאדישות או מהיעדר הזדמנויות להכיר את האחר. אנו מאמינים שיש לקדם מפגשים, תהליכי היכרות ושיח משותף ואף נוקב באופן יזום ופעיל. זאת במטרה לשנות את פני החברה במדינת ישראל כדי שיתקיימו בה חיים משותפים הלכה למעשה.
במפגש הרב-דתי שהתקיים במכללה בהצטלבות של שני המועדים, ביקשנו ללמוד 'לנהוג כבוד זה לזה' על פי ההגדרות הרחבות של מגילת העצמאות בלי הבדל דת, גזע ומין ותוך התחשבות במצפון, בלשון ובתרבות. לאירוע הוזמנו אנשי רוח ואנשי דת שונים, ובהם שיח'ים, כמרים, רבנים ורבניות ונשיא המדינה, ראובן ריבלין, שיגר לנשיאת המכללה איגרת ברכה לרגל האירוע. הסטודנטים מתכנית המצוינות רג"ב (ראש גדול בהוראה) ממכללת לוינסקי לחינוך וממכללת אלקאסמי, בשיתוף הנציגים מאגף העדות במשרד החינוך, הובילו מעגלי שיח בעקבות פאנל שפתח את המפגש. במעגלי השיח השתתפו פרחי הוראה הלומדים בשנתם הראשונה, שדנו בסוגיות הנוקבות שעלו בפאנל, ובהן המציאות הרב-תרבותית המורכבת בארץ ישראל, זהותנו הייחודית והשוני כמנוף ללמידה. מטרת מעגלי השיח הייתה לעורר דיון בתרבות המאפשרת שיח מכבד ומכובד. תפקידנו כמחנכים במדינת ישראל לדאוג שכך, ורק כך, יתחנכו ילדי ישראל.