היא תופעה רחבה המוגדרת כסירוב של ילד או מתבגר להגיע לבית הספר או להישאר בין כתליו למשך יום לימודים מלא או חלקי. המופעים ההתנהגותיים של התופעה נעים מקושי של הילד לקום בבוקר, התפרצויות זעם, דילוג על שיעורים ספציפיים או חיסור של ימים שלמים ועד להיעדרות מוחלטת מבית הספר. המצב הזה גורם לעיתים קרובות למתח משפחתי רב והופך את החיים של הילדים ושל הוריהם למאבק מתמשך. ככל שהילד נשאר בבית זמן רב יותר כך קשה יותר להחזירו לבית הספר והסימפטומים הופכים חמורים יותר ויותר. ההשלכות של היעדרות מבית הספר הרסניות להתפתחותו של הילד בכל התחומים. בטווח הקצר ההשפעות שלה באות לידי ביטוי בבדידות חברתית, בפגיעה בהערכה עצמית ובפערים לימודיים, ובטווח הארוך בקשיים כלכליים, בחוסר יציבות בעבודה, בקשיים פסיכיאטריים ועוד. במחקרים נמצא, שאחוזים גבוהים מסרבני בית ספר מאובחנים כסובלים מהפרעות חרדה (חרדת פרידה, חרדה חברתית, פוביה ספציפית) או מדיכאון. הישארות ממושכת בבית מסלימה ומעצימה את ההפרעות הללו, דבר ההופך את החזרה לבית הספר למאתגרת עוד יותר.
רוב המסקנות העולות ממחקרים בנושא כוללות המלצה על הטיפול הקוגניטיבי-ההתנהגותי CBT כטיפול היעיל ביותר בתופעה. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בסרבנות בית ספר מגדיר מטרות ספציפיות ומדויקות (שניתנות למדידה ולכימות), כאשר המטרה המרכזית שלו היא להחזיר את הילד או המתבגר לבית הספר. עקרונות נוספים בעבודה קוגניטיבית-התנהגותית הם שיתוף מלא של ההורים ושל הגורמים החינוכיים בתהליך ומתן כלים פרקטיים להתמודדות עם הקושי לצד עבודה על החרדות והקשיים של הילדים.
כאשר אני מרצה בפני גורמים חינוכיים (יועצות, מורות, מנהלות) על התופעה אני מלמדת אותם לזהות את הסימנים המוקדמים להיווצרות הבעיה ונותנת להם "ערכת עזרה ראשונה" להתערבות במצב עם הילד ועם הוריו. אבחון והתערבות מוקדמים משפרים בצורה משמעותית את סיכויי ההצלחה ואת החזרה לבית הספר.
נתקים מבית הספר והפסקות ברצף ההגעה ללימודים, גם אם הם לגיטימיים ותוצאה של מחלה או בידוד לצורך מניעת התפשטות מחלה, כפי שקורה בימים אלה עם מגפת הקורונה, עלולים להוות לא פעם זרז לתהליך של סרבנות בית ספר בהמשך ולקושי של הילד לחזור ללמידה סדירה ולהגעה לבית הספר לאחר מכן. הסכנה הגדולה יותר היא בקרב ילדים שגם לפני מצב של בידוד או מחלה הראו סימנים של סרבנות בית ספר על ידי הגעה לא סדירה, איחורים, בקשות חוזרות לחזור הביתה באמצע היום וכדומה. זאת, לצד קשיים לימודיים וחברתיים וגילוי של רמות חרדה גבוהות, הם גורמי סיכון ברורים להתפתחות של סרבנות בית ספר בעתיד.
לאור זאת ולאור המציאות כיום להלן כמה המלצות להורים ולילדיהם הנמצאים בבידוד לטיפול מונע להיווצרות סרבנות בית ספר:
שמירה על רציפות תלמידאית – יש לשמר עד כמה שניתן את החיבור של הילד לתפקודים בית ספריים. למשל, להקדיש את שעות הבוקר שבהן הוא נמצא בדרך כלל בבית הספר לביצוע של משימות לימודיות (יש לבקש מהצוות החינוכי לשלוח אותן).
שמירה על רציפות חברתית – יש לשמור על קשרים חברתיים מהכיתה בכל אמצעי אפשרי (ווטסאפ, סקייפ וכדומה)
שמירה על שגרה ועל סדר יום רגיל ככל האפשר.
מתן תפקידים לילדים בעזרה בבית או בכל סיוע אחר אשר יעניק להם חוויה של שליטה במצב וניהולו.
בסיום הבידוד אם הילד מסרב לחזור יש לפנות להתייעצות ולקבלת טיפול בהקדם.
יעל רימון, ראש תוכנית ההסמכה למטפלים קוגניטיביים-התנהגותיים CBT במכללת לוינסקי לחינוך ומדריכה באיט"ה