"ערוץ כאן 11", 14.5.2019
תמלול
מואב ורדי : עכשיו לסיפור הבא, חוסך שבטו-שונא בנו, הוא משפט ידוע מצדיק לכאורה ענישה גופנית של ילדינו. אבל שישים ושבעה אלף רופאים אמריקנים אומרים עכשיו בדיוק את ההפך. חברי האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים יוצאים במסר חריף וחד משמעי להורים אל תרימו יד, גם לא עונש חינוכי של סטירת לחי או מכה בישבן. זה עלול לגרום נזק כבד לילדים. מה עומד מאחורי ההצהרה הזאת? למה דווקא עכשיו? אנחנו אומרים שלום לד"ר אלון וסרמן, מהמחלקה לפסיכולוגיה במכללת לוינסקי. שלום אלון. תודה שבאת.
ד"ר אלון וסרמן : שלום לכם.
מואב ורדי : אני אתן לך את האיפכא מסתברא, בסדר? מה הנזק הכל כך גדול, לא שזה טוב, אבל מרבית האנשים סביבנו בוודאי בדור המבוגר ספגו איזה מכה בישבן או איזה סטירת לחי מאביהם, והם יצאו נורמליים. למה שישים ושבעה אלף רופאים נזעקים?
ד"ר אלון וסרמן : אני חושב שהרופאים מצטרפים לאמירה כללית גם של מערכת החינוך וגם של מערכת הבריאות הנפשית שאומרים את הדבר הבא, אנחנו כמבוגרים שפוגשים ילדים שהם לא הילדים שלנו, רואים שהתוצאות של אלימות פיזית בתוך המערכת היחסים בין הורים לבין ילדיהם היא לא טובה.
מואב ורדי : השאלה מה אתה מגדיר אלימות.
ד"ר אלון וסרמן : יפה, אז אם הורה מאבד את , את ה… שליטה, מאבד את השליטה ומחטיף לילד שלו זה סיפור אחד שברור,
מואב ורדי : ברור.
ד"ר אלון וסרמן : שעדיף להתמודד עם זה,
מואב ורדי : ברור.
ד"ר אלון וסרמן : בצורה יותר טובה. אבל אם יש ענישה שהיא ענישה גופנית שנועדה לחנך את הילד על פי הדרך שאתה רוצה לחנך ואתה מכניס אלימות לתוך הדבר הזה, זה נואו גואו. אנחנו לא יכולים להמשיך את המעגל של האלימות גם במערכת החינוך פעם היה מקובל שמורים מרביצים לילדים, עכשיו זה לא יעלה על הדעת. וגם בתוך המשפחה אסור שהורים ירביצו לילדיהם. הם צריכים למצוא דרכים אחרים, אחרות יותר טובות לחנך אותם. כי אותה אלימות שקורית ביחס בין ההורה לבין הילד אחרי זה באה לידי ביטוי גם ביחס בין הילד לבין חבריו, בקבוצות של, שאנחנו עושים בחברים כל הזמן יש דיבור על עניין של אלימות ועל תוקפנות בין ילדים. זה לא מגיע משום מקום. אם אנחנו כהורים לא נמשיך את המעגל של האלימות, ככה החברה תהיה פחות אלימה. זה רלבנטי גם בעולם ההוראה, זה רלבנטי בעולם הטיפול הנפשי, וזה רלבנטי מבחינת הרופאים גם.
מואב ורדי : טוב, יש לי המון מה לשאול אותך, אבל בוא קודם כל נראה אישה שחושבת אחרת ממך, בוודאי לא אם מתעללת, אבל היא לא בדיוק מבינה למה היא צריכה להפסיק את מה שהיא עושה. הנה מתוך כתבה של ABC.
– מתי את חושבת שהפלקה היא העונש הנכון?
ג'ואנה מזווסקי : – כשהילד בסכנה, חוסר כבוד מוחלט. כשחזרת על עצמך שוב ושוב ושוב.
– ג'ואנה אומרת שהפלקות הן מוצא אחרון, אבל שהן כלי שימושי ואפקטיבי בהתמודדות עם התנהגות רעה של ילדיה בני השנתיים והארבע.
ג'ואנה מזווסקי : לשים אותם בחדר זה כמו חופשה בשבילם. אז אם הם מקבלים פליק על הטוסיק, הם מבינים שאימא רצינית. בכנות אני חושבת שהפלקות קורות בפרטיות בתוך הבית, אבל אנשים לא רוצים להודות שהם עושים את זה.
מואב ורדי : האם, האם שמישהו, הורה נותן לילד מכה בטוסיק, הוא הרי לא רוצה דווקא להכאיב לו פיזית ברמה של , של כאב, הוא רוצה להעביר מסר חד שהרמת הקול לא עושה, מה ההשלכות של הדבר הזה ששונות מהרמת קול שגם אתה יודע, אלימות מילולית לפעמים היא יותר משפילה.
ד"ר אלון וסרמן : תראה התשובה היא קשורה בנושא של מגע בין אנשים. זאת אומרת אנחנו כיצורים חברתיים אוהבים מגע. אבל נוצר מצב שכאשר יש ענישה פיזית, המגע הופך לכלי לא מוצלח, מפחיד, מרתיע ולא נעים בתוך המערכת יחסים. והמערכת יחסים בין הילד לבין ההורים שלו זה הבסיס לכל מערכות יחסים שיש אחרי זה. ולכן אם בתוך הענישה נכנס גם מרכיב פיזי, בעצם אנחנו מזהמים את הקשר הבינאישי הזה. ולא חייבים לתת הפלקות. אין צורך בדבר הזה. אפשר לשים גבולות בצורה ברורה, להגיד מה מתאים לי כהורה, מה לא מתאים לי? מה אני לא מוכן שיהיה? אפשר לעשות ענישה שהיא בעצם לגרוע דברים שהילד מאוד אוהב ורוצה, אפשר למצוא דרכים אחרים לדבר את זה, לא משנה באיזה גיל הילד נמצא. אפשר למצוא דרכים לחינוך שהם לא מכניסים את המרכיב ההרתעתי הזה דרך פיזיות.
מואב ורדי : תגיד יש לנו איזה דימוי שהדבר הזה של חונך, חוסך שבטו שונא בנו, והמכות על היד והסטירת לחי, זה בדור של ההורים או של הסבים שלנו אפילו. זה נכון או שגם היום עד כמה שאנחנו יודעים זה רווח מאוד אצל הורים לילדים צעירים איז וויז ספיק?
ד"ר אלון וסרמן : זה עדיין רווח.
מואב ורדי : זה עדיין רווח?
ד"ר אלון וסרמן : אבל הרבה פחות. יש מגמה עולמית של הפחתה של הדבר הזה ככל שיש יותר מודעות לזה. מכיוון שהורים יותר ויותר הורים מבינים שבעצם הדרך להשיג שינוי בהתנהגות לא צריכה לעבור דרך האלימות. עכשיו דיברנו קודם על הפלקות, אבל זה יכול להיות משהו הרבה יותר רציני. עד כדי התעללות.
מואב ורדי : זה ברור.
ד"ר אלון וסרמן : שכמובן זה, זה ברור,
מואב ורדי : לא על זה מדובר.
ד"ר אלון וסרמן : זה ברור לאנשי החוק ואנשי,
מואב ורדי : נכון.
ד"ר אלון וסרמן : הטיפול למיניהם שצריך להוציא ילד מהוריו, אבל איפה הגבול ואנחנו צריכים למצוא את הדרך לעזור להורים להתמודד עם, עם חינוך בצורה שלא מערבת את הקטע הפיזי, מכיוון שזה שוב אני אומר זה גולש למערכות יחסים הצדדיות, בין הילד לבין קבוצת השווים שלו וזה כל הזמן מזין את עצמו, כי אם אני כילד ב, בכיתה מביא אלימות וגם הילד שלידי מביא אלימות , אז ברור שזו השפה המדוברת. גם אם הוא חבר שלי, עדיין אני יכול לפגוע בו והוא יכול לפגוע בי כי כאילו זה הדבר הנורמטיבי. אבל אנחנו לא מוכנים שזה יקרה.
מואב ורדי : אז שישים ושבעה אלף רופאים אמריקנים גם לקחו את זה צעד הלאה ופרסמו הודעה חריפה להורים. ד"ר אלון וסרמן, המון תודה.
ד"ר אלון וסרמן : תודה רבה לך.
מואב ורדי : תודה. תודה.