ד"ר אורלי הבל התראיינה בגלי ישראל במסגרת יום המורה – על ההבדלים בין המורים של היום ושל פעם. בתוכנית זמרי ופתחי בע"מ
"גלי ישראל", 29.11.2018
תמלול:
נועם פתחי : טוב, בוא נדבר על ההבדלים בין המורים של היום, למורים שלנו של פעם עם ראש התכנית לחינוך מיוחד, מכללת לוינסקי ד"ר אורלי, הבל, בוקר טוב.
ד"ר אורלי הבל, ראש התכנית לחינוך מיוחד, מכללת לוינסקי : בוקר טוב,
נועם פתחי : מה שלומך? הלו!
יותם זמרי : שמעת את הדיון הקצרצר.
ד"ר אורלי הבל : שלום.
יותם זמרי : שמעת את הדיון הקצרצר
ד"ר אורלי הבל : כן, כן, שמעתי
יותם זמרי : שלנו פה?
ד"ר אורלי הבל : שמעתי, שמעתי, שמעתי ונהניתי.
יותם זמרי : זה נכון שזוכרים כאילו, אני נניח זוכר מורים לא לפי, זאת אומרת מקצועות נניח שהיו לי ציונים טובים בהם, לרוב, אני לא זוכר את המורה. אני הייתי טוב במקצוע, אז זה לא אומר בעיניי כלום. אבל נניח המורה שלי לערבית, הוא היה מורה, אפילו שהייתי גרוע הוא היה מורה מדהים.
ד"ר אורלי הבל : או.קיי, ואתה זוכר אותו,
יותם זמרי : אני זוכר אותו,
נועם פתחי : והוא לא יודע מלה ערבית, אז השאלה מה זה מורה, מורה זה איש חינוך, או מורה זה מישהו שבא ללמד את החומר?
ד"ר אורלי הבל : קודם כל מורה, זה לא מישהו שבא ללמד את החומר, מורה צריך להיות קודם כל בנאדם, בוא נתחיל ככה, מסתכל לתלמיד שלו ככה בגובה העיניים, לראות יפה יפה את אישוני עיניו, ואת הבעת פניו ובכיף להבין שמולו עומד ילד יחיד ומיוחד.
נועם פתחי : כן, אבל אורלי, כולנו מכירים את המורים האלה בשכבות בדרך-כלל זה מתמטיקה ופיזיקה, מורות קשות מאוד, שהם לא בני אדם, אין בהם שום חמלה ושום לב, והם עדיין נשארות במסגרות.
יותם זמרי : וואו!
נועם פתחי : לא, אתה יודע, אתה מכיר את הדמויות האלה, יש מלא מורות כאלה.
ד"ר אורלי הבל : האמת היא, האמת היא שאני לא כל כך מסכימה איתך, שהמורים למתמטיקה הם חסרי חמלה, אני רק חושבת, אני אגיד לך מה אני חושבת, אני חובת ואת זה אני דווקא אומרת לך לא כראש תכנית, אלא אני אומרת לך את זה כהורה לארבעה ילדים, שהתבגרו לאורך בוא נאמר חמש עשרה שנה, ככה במערכת החינוך,
נועם פתחי : נו?
ד"ר אורלי הבל : האמת שהילדים היום הם מתבגרים יותר מהר, הם עומדים על דעתם יותר מהר, הם יכולים לאתגר מורים,
נועם פתחי : זה נכון,
ד"ר אורלי הבל : יותר מהר, ואני חושבת שמורה קודם כל צריך להיות בנאדם שיהיה מוכן לזוז כל הזמן כמו מישהו על גלשן, אתה יודע, לתפוס את הגל הנכון, ולגלוש עליו ולזהות מתי המים עמוקים והים סוער, ומתי פחות, מורה צריך להיות בנאדם שיהיה מסוגל לעבוד בתוך מערכת שכל הזמן משתנה, לא רק הילדים, גם ההורים והמערכת בעצמה, ויום אחד יש את הרפורמה הזאת ומחרתיים יש את הרפורמה הזאת ויש גם …. אתה יודע מין מתח כזה כל הזמן, ציונים חמש יחידות מתמטיקה, אבל למשל,
נועם פתחי : אורלי,
ד"ר אורלי הבל : כן,
נועם פתחי : יש שני דברים מאוד מהותיים שהשתנו זה אני יודע כי אני לפעמים עוזר לבנות של בת דודה שלי בשיעורים,
ד"ר אורלי הבל : כן,
נועם פתחי : אחד, המורים שלנו שהיו, זה היו מורים מבחינת, איך אני אקרא לזה, שפה וחינוך ואת יודעת רמה גבוהה של לא עושים טעויות בלשון
ד"ר אורלי הבל : נכון,
נועם פתחי : זה מה שאנחנו היכרנו, היום נכנסים יותר צעירים, נכנסים יותר מהר כנראה למערכות, אתה רואה כל מיני טעויות כתיב וכאלה, זה אחד ודבר שני זה המעורבות שדורשים מההורים לעזור לילדים בשיעורי הבית שזה גם אני לא היכרתי בתור ילד.
יותם זמרי : מה לא הכרת, אבא שלך לא ישב איתך ללמד?
נועם פתחי : אבא שלי בטח לא,
יותם זמרי : לא משנה, אבא שלי ישב עם שלושתנו כל אחר הצהריים והתעצבן מזה שאנחנו לא יודעים מתמטיקה.
נועם פתחי : בקטע של לעשות מצגות, וזה,
יותם זמרי : לא, לא מצגות,
נועם פתחי : אתה יודע מה ההורים עושים היום, אתה עוד שנייה תגלה את זה, יושבים עושים מצגות בפאואר פוינט, בריסטולים,
יותם זמרי : אני רוצה לשאול נועם, האם אנחנו עובדים אצלכם?
נועם פתחי : זה השתנה.
ד"ר אורלי הבל : תראה, אתה מצייר שינוי, אבל אתה יודע, זה נורא נורא תלוי מאיזה צד, כאילו מה אתה רואה, מאיזה צד אתה מסתכל, כי מה שרואים מפה לא רואים משם, אני בדיוק מסיימת ככה איזה שיחת טלפון עם איזה הורה, שאומר לי, את יודעת והמורה הזאת לא עושה שום דבר, היא אפילו לא נותנת לנו להכין עם הילד איזה משהו בבית, על …,אתה מבין כבר יש ל…. איזושהי ציפייה … ְשל הורים, שהמורה תערב אותם יותר וגם אם צריך להביא את החלה לגן ביום שישי, אז למה היא לא עושה רשימה ולמה היא לא מעבירה רשימה בין ההורים, מה זה להגיד לילד להביא חלה?
נועם פתחי : תכל'ס מה שהרס את החינוך בישראל זה הווטסאפ, קבוצות ווטסאפ,
ד"ר אורלי הבל : זה בדיוק,
נועם פתחי : מורים, ההורים, וועדים, וועדות,
ד"ר אורלי הבל : בדיוק, אני דווקא רוצה, אבל אתה יודע לחזור קצת למורה הזה שאנחנו מתגעגעים אליו, אל זה שכתב בשפה של עמוס עוז שאנחנו קוראים,
נועם פתחי : כן,
ד"ר אורלי הבל : בוא אני אומר לך משהו,
נועם פתחי : ניסיתי לנסח את זה,
ד"ר אורלי הבל : אם אתה מסתכל על הדיונים בכנסת, עזוב,
נועם פתחי : כן,
ד"ר אורלי הבל : בוא תסתכל על הדיונים בכנסת, אבל בוא נאמר שאתה הולך היום לאיזושהי ועידה כלכלית, ואתה שומע את השיח, השפה בכלל השתנתה,
יותם זמרי : אבל לא בהכרח לרעה בעיניי, כי את יודעת זה כמו שירה,
ד"ר אורלי הבל : נכון, נכון בדיוק,
יותם זמרי : דברים משתנים, אנחנו לא דינוזאורים, זה הכל,
ד"ר אורלי הבל : נכון, נכון,
נועם פתחי : לא נכון, לא נכון, אוצר המלים של ילדים היום הוא דל.
ד"ר אורלי הבל : אני יכולה להגיד לך כקלינאית תקשורת, במקצוע שלי אני קלינאית תקשורת, ובדיוק הבוקר הזה ניהלתי על זה שיחה, אוצר המלים של ילדים היום ילדים בני שלוש, ארבע, חמש, הוא לא פחות עשיר והוא לא פחות משובח ממה שהוא היה של ילדיי, כשבני בכורי הוא היום בן שלושים ושש, סבבה אבל אני אומרת סבבה, אני לא בטוחה שאימא שלי הייתה אומרת סבבה, זה לא כל כך נורא להגיד סבבה, היא הייתה אומרת, אימי דרך אגב הייתה מורה גם כן, גם בחינוך מיוחד ואמי הייתה אומרת הייתכן, עכשיו יש את השפה היומיומית שזה בסדר שמורים משתמשים בה עם ילדים, משום שכשאתה רוצה ללמד ילד, אתה קודם כל צריך לרכוש את האמון שלו, הוא קודם כל צריך להאמין לך שאתה באמת אוהב אותו, שאכפת לך ממנו, עכשיו אם אתה תדבר אליו בשפה גבוהה גבוהה, אני לא בטוחה שכולם יבינו.
נועם פתחי : לא, אבל אורלי, יש גם משהו מאוד, יש מציאות אובייקטיבית, זאת אומרת ילד שכבה היום של תלמידים הם רואים הרבה יותר נגיד סרטונים ביום או קליפים, ואנחנו היינו קוראים הרבה יותר, היינו קוראים הרבה יותר ספרים.
ד"ר אורלי הבל : נכון, נכון,
נועם פתחי : נו, אז זה ברור שאוצר המלים שלנו הוא עשיר יותר ב…
ד"ר אורלי הבל : נכון, תראה, אבל…
יותם זמרי : איזה דינוזאור אתה יאללה, הוא משתנה, הוא מכיר מלים שאתה לא היכרת כשקראת ספרים.
נועם פתחי : הטיעון שלך,
יותם זמרי : אתה היכרת את המלה כריכה, הוא מכיר את המלה קליפ, הדברים משתנים, הכמות נשארת.
נועם פתחי : לא, הטיעון שלך צריך להיות מי אמר שצריך שפה עשירה בשביל זה,
יותם זמרי : לא, אני לא חושב שהשפה פחות עשירה.
נועם פתחי : מה שהשתנה, לא היא פחות משתנה.
ד"ר אורלי הבל : אני אגיד לך משהו, מה שהשתנה באמת, זאת אומרת הדיון הזה הוא סופר מעניין, מה שהשתנה זה שהתווספה שפה נוספת, שהיא השפה החזותית,
נועם פתחי : כן,
ד"ר אורלי הבל : כל האוריינות הדיגיטילית,
נועם פתחי : כן,
ד"ר אורלי הבל : היום החבר'ה מתקשרים אתה יודע, לא, עזוב ווטסאפ ופייסבוק ושהם זקנים, הם מתקשרים כבר באינסטוש ובטוויטר, ובזה, עכשיו כמורים, אם אתה באמת רוצה להיות מורה טוב, אתה חייב ללמד בצורה משמעותית, אם אתה רוצה ללמד בצורה משמעותית, אתה חייב ללמד כך שהתפיסה שזה יבוא, זה יבוא למקומות שנפתחים אצל התלמיד שלך, עכשיו יש מקומות במוח היום אצל תלמידים שהם פותחים הרבה יותר מה שהם היו אצלנו, אני למדתי רק מספרים ודפי-עבודה, או.קיי,
נועם פתחי : כן,
ד"ר אורלי הבל : אני יכולתי לשבת שעתיים לשמוע הרצאה,
יותם זמרי : היום אין צורך לזכור נניח, ילד לא צריך לזכור היום.
נועם פתחי : נכון ובשביל מה הוא צריך לזכור, אחרי שהוא הולך לעולם עבודה, הוא גמר ללמוד לצורך העניין משפטים ואני לא יודעת מה והוא עובד אחרי זה כמשפטן, הוא יכול לעבוד גם בבתי-המשפט, אם הוא רוצה באמת להיות עורך דין, אבל הוא גם יכול לעשות מאה אלף דברים,
נועם פתחי : ויש לו מחשב עם הזיכרון הכי גדול שהוא יכול להשתמש בו, זה נכון.
נועם פתחי : אז הלמידה בעצם צריכה להיות, באמת הלמידה באמת צריכה להיות לדעת איך להשתמש, להשתמש בידע,
נועם פתחי : יו, בטח את,
ד"ר אורלי הבל : אני רוצה לחזור למה שאמרתם משהו על מלים קודם.
יותם זמרי : חייבים לסיים, ממש לסיום.
ד"ר אורלי הבל : סבבה, אני רק אגיד דבר אחד, אני רק אגיד שחשוב מאוד לפתח שפה, כי שפה, שפה יוצרת מציאות והיא יוצרת רגש גם כן, ויש משהו שבתור מורים, אני באמת הייתי מאוד מאוד רוצה לראות את זה יותר, זה לפתח אמפתיה ואהבה וקבלה והקשבה אחד לשני, כי זה לפי דעתי … יתאפשר לנו הכי הרבה.
נועם פתחי : הכי הטוב, הכי הטוב זה שפה.
ד"ר אורלי הבל : אני בעד,
נועם פתחי : אני הכי הטוב,
יותם זמרי : אורלי, שאלה לסיום, מה לדעתך בא קודם, לימודי הוראה, או הקול של המורה, כי אין מה לעשות למורות יש קול של מורה,
ד"ר אורלי הבל : מה זאת אומרת, הקול של המורה, למה אתה מתכוון?
יותם זמרי : יש קול כזה של מורות, את יודעת על מה אני מדבר אורלי.
ד"ר אורלי הבל : כזה מורתי כזה?
יותם זמרי : מורתי בדיוק,
נועם פתחי : כן, מורתי כזה,
יותם זמרי : מורתי,
ד"ר אורלי הבל : אה, מורתי כזה, לא, אני חושבת שמה שבא קודם זה הנשמה והידע שלה.
נועם פתחי : דוקטור,
ד"ר אורלי הבל : אם יש לה קול מורתי,
יותם זמרי : זה נכון, הרי הם לא נכנסו למערכת החינוך בגיל עשרים וחמש עם קול כזה,
נועם פתחי : נכון,
יותם זמרי : אז מה קרה בדרך
ד"ר אורלי הבל : נכון,
יותם זמרי : נראה לי זה הקפה נמס של עלית.
נועם פתחי : חחחח….
ד"ר אורלי הבל : יכול להיות, יכול להיות שאנחנו צריכים ללכת על נספרסו.
נועם פתחי : דוקטור אורלי הבל, תודה רבה לך.
ד"ר אורלי הבל : יאללה, ביי, ביי.
נועם פתחי : אם יגלו שבקפה נמס של המורים של עלית יש איזה מרכיב שהופך אותם להיות כזה צייצנית כאלה.
יותם זמרי : אני גם שותה את זה. קפה מספרות
נועם פתחי : גם אתה תגמור ככה,
יותם זמרי :
ד"ר אורלי הבל :קפה מספרות.
נועם פתחי : גם אתה תגמור ככה. יאללה שיר.
יותם זמרי : או.קיי, או שלא.