תמלול:
גואל פינטו : במכללת לוינסקי מרחיבים את תחום החינוך המוזיקלי ופותחים תוכנית לתואר שני תוך התמחות בניצוח על תזמורת כלי נשיפה הוראת קומפוזיציה, ניצוח מקהלות ועוד. האם בכלל יש עוד דרישה, האם יש עוד תלמידים שמבקשים את מסלולי הלימוד האלה? האם יש עתיד ללימודי ועיסוק בתחומי המוזיקה הקלאסית, נשאל את הדוקטור איתן אור נוי, דיקן הפקולטה לחינוך מוזיקלי במכללה. שלום איתן תודה שאתה איתנו.
ד"ר איתן אור נוי, דיקן הפקולטה לחינוך מוזיקלי במכללה : בוקר טוב.
גואל פינטו : נתחיל עם הסוף, האם יש?
ד"ר איתן אורנוי : האם יש מוזיקה קלאסית בישראל אם זו השאלה, אני אומר כך, אנחנו התחנכנו בצעירותי לפחות על ברכי המוזיקה גם הקלאסית גם ועכשווית גם הישראלית, מוזיקה ככה מגוונת ביותר, בהוראה המוסיקלית שניתנה לבתי הספר, בבתי הספר הממוסדים בישראל, פחות או יותר בתחילת שנות אלפיים, ההוראה הזו כמעט ונפסקה, מה שקורה היום, הוא שבבתי הספר ניתנים כשעתיים לימודי אומנויות כאשר מנהלי בתי הספר יכולים לבחור אם זה מוזיקה או מחול, או כל תחום אומנותי אחר, שזה נפלא ויפה, רק מה שזה יוצר, … משבר, משבר אמיתי בהשכלה המוזיקלית, בוודאי של בני הדור הצעיר, אז לשאלתך, אני אני קצת קצת חושש, אני אומר ככה בגלוי.
גואל פינטו : החשש הוא החשש הוא גם מקובע במציאות? יש לך יש אצלכם פחות תלמידים? פחות מתעניינים?
ד"ר איתן אור-נוי : אז אני אומר כך, זה לא רק אצלנו יש לי תחושה יותר מתחושה שהדור אכן הולך ופוחת, וזה מסביר, אני חושב שכיום יש בהחלט דרישה למוזיקה, ואנחנו שומעים מוזיקה בכל פינה, ובין אם זה ברינגטונים שלנו, או בתוכניות הריאליטי, או או באינטרנט, זאת אומרת מוזיקה שלא כמו לפני מאה או מאה וחמישים שנה ממש מקיפה אותנו מכל עבר, אבל יש הבדל בין מוקפים בצלילים לבין להכיר את התרבות המוזיקלית, להיחשף אליה, ללמוד אותה, כמו שצריך, באמת להתאהב בה, במלוא מובן המילה, וכאן אני חושש שיש פער עצום בין מה שהיה לפני עשרים או שלושים שנים לבין היום, אני חושב שהאותות לזה ניתנים באמת בשנים האחרונות, אנחנו נתקלים בפחות ופחות סטודנטים שמעוניינים ללמוד הוראה מוזיקלית, לא רק אנחנו, אני חושב שזה תופעה כלל ארצית, ואני אומר אפילו אולי אולי אפילו תופעה במערב, שהולכת ופושה במוסדות הלימוד, אני אגיד שאצלנו בארץ המצב הוא מצב מוזר, כי יש מנהלים שמעוניינים בלימודי מוזיקה בבית הספר, יש לנו למעלה מ-300 תקנים שמשוועים למורים למוזיקה,
גואל פינטו : אז איפה הם?
ד"ר איתן אור-נוי : למעלה מ-300 בתי ספר שמעוניינים במורים, ופשוט אין סטודנטים, אין חבר'ה שמעוניינים ללמוד את המקצוע,
גואל פינטו : רגע, בוא נסביר שוב, נסביר שוב את הנקודה, יש 800 תקנים או שפספסתי את המספר?
ד"ר איתן אור-נוי : 300 .
גואל פינטו : 300.
ד"ר איתן אור-נוי : אני אומר למעלה מ-300,
גואל פינטו : יש 300 תקנים שאינם מאויישים?
ד"ר איתן אור-נוי : אכן כן, למעלה מ-300 תקנים להוראה מוזיקלית במוסדות החינוך היסודי לפחות בישראל, אני אספר שיש כ-130 מגמות מוזיקה, וזה נפלא ונהדר, ובתיכונים במוסדות היסודיים, מאחר והמוזיקה היא מקצוע כל כך חשוב, אכן יש הרבה מנהלים של מוסדות שמעוניינים בלימודים, אבל אנחנו צריכים לאייש אותם, וזה המקום של מכללת לוינסקי בחינוך, הפקולטה לחינוך מוזיקלי, שהיא ככה למעלה מ-70 שנה, היא הוותיקה ביותר בארץ, במקום הכשרת המורים למוזיקה, בזה אנחנו עוסקים, כל השנים כולן, ואנחנו באמת רואים בשנים האחרונות שיש פחות ביקוש, יש פשוט פחות דרישה להוראה, וזה מוזר, …
גואל פינטו : אולי כי אנשים רוצים, אולי כי אנשים רוצים להיות יויו מה, והם לא רוצים להיות מורים למוזיקה?
ד"ר איתן אור-נוי : יכול להיות, אתה יודע, אנחנו חשבנו על התופעה הזאת מכל כיוון אפשרי, אמרנו אולי אנשים ככה מתחילים את חייהם המקצועיים, בנסיון ובמחשבה להיות אומנים יוצרים, וזה כמובן מאוד מאוד נכון וחשוב, אבל אנחנו גם לא רואים את ההבדל בין השניים. אין אומן יוצר בין אם הוא יויו מה, או פרלמן, ובין אם כל אמן אחר, שלא עוסק בהוראה. כולנו עוסקים ועסקנו, בין אם זה בשיעורים פרטיים, בשיעורים קבוצתיים, בשיעורים עיוניים, בשיעורי נגינה בסדנאות בקבוצות גדולות, כולם כולם עוסקים בהוראה. הוראה זה חלק מהאומנות, חלק מהתרבות. גם מוצרט כן, עסק בהוראה מוזיקלית כך שאין סתירה בין השניים,
גואל פינטו : השאלה אם הם תופשים את זה ככה, אתה מבין? זאת אומרת מוצרט יכול היה להרשות לעצמו וכמובן כל המסטרים הגדולים, כמובן שהיו מורים, זה זה זה זה דבר בסיסי, השאלה בתחילת חייהם אם הם תופשים את זה, ככה.
ד"ר איתן אור-נוי : אני אגיד לך כך, בוודאי שבחור צעיר, וכולנו עברנו את זה בתחילת חייו הקרייריסט, והוא אומר לעצמו, אני אכבוש את העולם ואני אומן ידוע, בין אם זה זמר, או נגן או מה שלא יהיה. היתרון של מוסדות הלימוד, ואני ככה אומר בצניעות שגם המוסד שלנו מכללת לוינסקי העובדה שאנחנו אף פעם לא מפרידים בין השניים ההפרדה הזאת היא מלאכותית, היא בעצם לא קיימת. אין לימודי הוראה מוסיקלית בלבד. מי שלומד הוראה מוזיקלית, לומד הכל, הוא גם לומד נגינה ושירה, זה חלק אינטגרלי ממקצועות הלימוד אצלנו, או במוסדות אחרים, כלומר, זה חלק מהעניין, אתה לומד גם לנגן וגם לשיר, וגם להיות אומן מבצע, גם להיות מה שנקרא סינגל סונג רייטר, קוראים לזה היום, אבל גם לעמוד מול כיתה, ולדעת איך להעביר את החומר המוזיקלי, וגם ללמוד את המקצועות העיוניים המוזיקליים, ז"א, התפישה היא תפישה הוליסטית, כך שמהבחינה הזו, אנחנו עונים על ה, על הככה הדרישה הזו ללימודי אומנות ביצועית, אני חושב שהבעיה היא באמת יותר מהותית, אני באמת חושש שהבעיה נעוצה בעובדה שמגיל צעיר, היום ילדי ישראל והדור הצעיר יותר, פשוט פחות נחשפו לעניין הזה, הם פחות נחשפו, לימודי מוזיקה, הם פחות מכירים את המטריה, ולכן לא ייפלא שכשהם מגיעים לגיל הלימודים הגבוהים בעולם ההשכלה הגבוהה הם פחות נחשפים …
גואל פינטו : אתה אומר הם פשוט לא מכירים, ואם הם לא האזינו לשוברט בילדותם, אז אין שום סיבה או סיכוי שהם ייתקלו בו בבגרותם, ואז בוודאי שלא יחליטו על זה כמסלול חיים.
ד"ר איתן אור-נוי : נראה להם מאוד מוזר, זה גם מקצוע שצבוע אולי קצת באפרוריות מה, אתה יודע, הם לא מצאו אותו בבתי הספר היסודיים באותם ילדים שלמדו בבית הספר, הם לא מכירים את המקצוע עצמו, זה נכון שהרבה מכירים את העולם העולם התהילה של הזמרים הגדולים, האמנים הגדולים התרבות המוזיקלית הככה יותר נוצצת, אבל לעמוד מול כיתת ילדים, או ללמד נגינה בקבוצות כינור או חצוצרה, או ללמד בקונסרבטוריון ביצוע מוזיקלי, זה פחות מוכר להם זה פשוט דבר שהיה פחות ידוע בילדותם וזה אגב כן הבדל מהותי בינינו כאן, לבין מה שניתן בעולם המערבי ששם אין ילד שלא נחשף בבית הספר לתזמורת הביג בנד הבית ספרית, לשיעורי מוזיקה מסודרים, לקונסרבטוריון אם זה במוסדות האירופאים שמלמדים אותם כינור וחצוצרה, זה פשוט לא קיים, זה חלק אינטגרלי, זה חלק ממקצועות הליבה.
ממש כך, ואצלנו זה כאמור היה ידוע. …
גואל פינטו : עכשיו דבר איתי, דבר איתי ברשותך מספרים דוקטור איתן אור נוי, זה שם נפלא דרך אגב, דבר איתי מספרים, כי כל השיחה הזאת יכולה להיות רלוונטית רק אם תגיד לי שאתה רואה ירידה דרסטית בעשור האחרון בשני העשורים האחרונים בסטודנטים שנרשמים ללימודים אצלך.
ד"ר איתן אור-נוי : אז אני אומר לך את זה בוודאות, קודם כל אתה יודע אצלנו במדינה הקטנה והחביבה שלנו, היו פה כמה ושם היו פזות נהדרות מבחינה אומנותית, בראש ובראשונה זה העלייה הגדולה משנות התשעים מברית המועצות שהביאה בוסט אדיר לא רק לימודי המוזיקה, בכלל לימודי האומנויות, ואני חושב שלכלל תחומי הדעת האקדמיים בארץ, הבוסט היה לא רק במרצים שהגיעו אלינו, ואמנים גדולים אלא גם בהכשרה של הדור הבא, כי הציעו להם עבודה והם התחילו ללמד בבתי הספר, ואז
… מוזיקה ואומנויות, חלק ממקצועות הליבה, ואז אני זוכר את הסיטואציה שבה אפשר היה לקחת קבוצה גדולה של מתעניינים בלימודים ולעשות סלקציה, ממש כך, כלומר, לקחנו את הטובים לטיס, אני יכול לומר שבחמש שש, אתה יודע מה? אני אקח מעבר לזה, שבע השנים האחרונות, יש ירידה שהולכת וגדלה, בתחום הספציפי הזה, התחום שעליו אני אמון, אני דיקן הפקולטה לחינוך מוסיקלי אצלנו בלוינסקי, ירידה שהייתי אפילו אומר תלולה למדי, אנחנו דיברנו לפני כשבע או שמונה שנים על עשרות מועמדים, בשנתון א' בלימודי המוסיקה, ההוראה מוזיקלית אצלנו, אנחנו היום מדברים על משהו כמו 20, אני יודע ככה, אני לא רוצה לנקוב במספרים מוחלטים, כי זה משתנה מדי שנה בשנה, אבל בוודאי הרבה יותר, מספר הרבה יותר מצומצם, מצומצם היקף. כך אגב גם בתארים השניים, אנחנו פתחנו את התואר השני ושוב אנחנו המוסד הותיק והאפשר לומר הגדול ביותר להכשרה של מורים במוזיקה בישראל ולתעודת הוראה, ואנחנו פתחנו גם תואר שני לפני כשלוש עשרה ארבע עשרה שנים, למורים שעוסקים במוזיקה שבאים ללמוד אצלנו תואר מתקדם בחינוך מוזיקלי. ככה תואר ייחודי וגם שם אנחנו היינו עדים בשנים האחרונות לירידה כיוון
שבמקור היו יותר מורים למוזיקה בישראל, ויותר אנשים שביקשו את ההתקדמות וההתמחות המקצועית, היום ככה השטח הולך ומצטמצם, זאת אגב הסיבה שבגינה אני אם הבנתי נכון פתחת וסיפרת שאנחנו פותחים מסלולים חדשים, ואנחנו מנסים באמת למצוא את הדרך לאותם מורים שקיימים היום לאו דווקא בבתי הספר אלא אולי אולי גם במוסדות בלתי פורמליים, למשל קונסרבטוריון או מוסדות הוראה מוזיקלית, אחרים, אנחנו רוצים למשוך את כולם פשוט ללימודים להוראה בבתי ספר, זה פשוט אני חושב היום פרוייקט לאומי של ממש, כמה שיותר למשוך אנשים למקצוע נפלא הזה, אני יודע שמשרד החינוך נערכים לזה, בצורה מאסיבית, ואני אספר שאצלנו בתואר השני אז באמת פתחנו מסלולים למנצחי תזמורות ילדים ונוער תזמורות נשיפה. ומנצחי מקהלות, מורים …
גואל פינטו : וכל זה בעצם ככה לסיום כך זה בעצם בנסיון מה, לקושש כמה שאפשר? להיכנס לכמה שיותר פרטים כדי שאולי אחד מהפרטים ימצא חן בעיני מתמודד מסויים?
ד"ר איתן אור-נוי : המילה לקושש בעייתית בעיני, ואני אומר מדוע, אנחנו לא רואים בעצמנו כמוסד להשכלה גבוהה שאנחנו ככה אמורים לחזר על הפתחים. אנחנו כמובן לא עושים שום לא זילות אקדמית, ווודאי לא מקוששים,
גואל פינטו : לא שיש משהו רע בזה, כן,
ד"ר איתן אור-נוי : אבל אנחנו כן רוצים להגיע לאוכלוסיה שפחות הגיעו אליה בעבר, זה כן. בזה אני לא מתבייש, ז"א אותם המורים שעובדים 20 ו-30 שנים בקונסרבטוריונים, ויש להם תזמורות מכובדות של נשפנים, יש להם מקהלות, אתה יודע מה, אפילו מנצחי המקהלות שעובדים עם מקהלות בקהילה, יש היום הרי עשרות, אתה יודע מה, באמת עשרות של מקהלות של בני הגיל השלישי, או של ילדים ונוער ששרים ולומדים מוזיקה אומנותית, כמקהלה של אפטר סקול, כן, שהם מן חוג שכזה, אנחנו רוצים להגיע למנצחים שלהם, ולהכשיר אותם גם לשטח ההוראה הפורמלית, פשוט לטייב אם תרצה גם את ההיבט המקצועי, ואני חושב שאנחנו מאוד אופטימיים בהקשר הזה,
גואל פינטו : בלי ספק, הצלחה של המהלך הזה הוא הצלחה של כולנו, כי אנחנו כולנו מבקרים באולמות קונצרטים, אנחנו רואים את הדי.אן.איי. של המבקרים, ונראה שהעתיד פחות טוב.
ד"ר איתן אור-נוי : כן, אני שוב, כמו שפתחתי, אני גם אולי אסיים, אני חושש ואני חושב שכרגע יש מהלכים יפים בכיוון, אני שוב אזכיר, אני יודע שהמשרד, משרד החינוך נערך לעניין, אנחנו כמו שאמרנו, באמת פתחנו כמה וכמה מסלולים חדשים, תואר ראשון, תואר שני, ואנחנו מקווים לטוב, כן, מקווים מאוד שיהיה תהיה התגייסות כללית במערכת.
גואל פינטו : הד"ר איתן אור נוי, דיקן הפקולטה לחינוך מוסיקלי במכללת לוינסקי, אני מאוד מודה לך שהיית איתי הבוקר.
ד"ר איתן אור-נוי : תודה רבה לך.