ביום שני, 30.1.17, קיימנו מפגש נוסף בבית המדרש הפתוח של החוג למחשבת ישראל, והפעם הובילה אותו פרופ' עמירה ערן בנושא "על האהבה ויצר". השיעור דן בתפיסת הזוגיות והאהבה כפי שהיא מתוארת במדרש בריאת האדם הראשון כאדם אנדרוגני, אדם שהוא גם זכר וגם נקבה, ובהערות הפילוסופיות המיסטיות והספרותיות למדרש זה. פרופ' ערן השוותה בין תפיסת המדרש לבין הסיפור המפורסם על מוצא הזכר והנקבה המופיע ב"המשתה" של אפלטון. לפי סיפור זה, כל פרט אנושי היה פעם כמו זוג תאומים סיאמיים המחוברים זה לזה – חלקם זכרים כפולים, חלקם נקבות כפולות וחלקם זכר ונקבה. מצב זה היה אידיאלי עבורם והם היו מהירים וחזקים, אך בשל כך גם גבה לבם והם איימו על האלים. סופו של הסיפור שזיאוס החליט שיש לחתוך אותם לשניים, וכך נוצרה המציאות שבה כל זכר וכל נקבה הם למעשה "חצי בן אדם" המתגעגע ומשתוקק למחציתו השנייה. פרופ' ערן הראתה כיצד התפיסה הזאת מהדהדת בספר הזוהר שמתאר את הנשמות המאוחדות במקורן ונפרדות לזכר ונקבה רק כאשר הן יורדות לעולם. רק מי שנמצא ראוי לכך, על פי ספר הזוהר, זוכה להתחתן עם בת או בן הזוג שהיא או הוא הנשמה התאומה שממנה נפרד בלידה.
גלגול אחר של התפיסה, שלפיה אדם הראשון הוא גם זכר וגם נקבה, מופיע בפילוסופיה היהודית. הן פילון האלכסנדרוני הן רבי משה בן מימון פירשו את סיפור גן העדן כסיפור אלגורי שבו אדם מייצג את השכל, האישה מייצגת את החושים, והנחש מייצג את ההנאה. פרופ' ערן עמדה על כך שמצד אחד תפיסה זו מביעה באופן ברור מאוד את ההירארכייה בין המינים, כפי שזו אמנם באה לידי ביטוי בחברה של אותם ימים, אך מצד שני גם קובעת שבכל אחת ואחד יש גם צד זכרי וגם צד הנקבי.
בסיום הרצאתה הביאה פרופ' ערן קטע משיר של אסתר אטינגר, המתאר גם הוא את הפרדת האיש והאישה. בשיר מעמידה אטינגר את הפרידה, החיתוך והכאב הנלווה לו כרגע בראשיתי. לבקשת הקהל קראה ערן קטע קצר מתוך הרומן שלה "מראית עין":
אלמלא ארוס לא היינו נחלשים מרצון, מתנדבים להיחתך בבשר החי ומתגאים בכך שאנו חתיכות וחתיכים. בזכות ארוס אנו משמרים געגוע למרגוע נטול תזזית. מתנחמים בפגישה עם חולשה בת דמותנו ומתאהבים בה מיד אנושות; ובזכותו של ארוס גנוז בנו שכרון הגופניות המגלגלת מעצמה. מאז ימי המרכבה וצי הרכב למינהו ועד לימי המטוס, הטיל והחללית, שום דבר אינו מהלך עלינו קסם יותר מקריאת התיגר על כוח המשיכה(2008, עמ' 13, 14. מבוסס על אפלטון "המשתה").
כך הובילה אותנו פרופ' ערן אחרי התפיסה הרואה באהבה את מימוש הגעגועים לאותו חלק מנשמה אחת שנוסרה לשניים אצל צאצאי האדם הראשון. הזוגיות האידיאלית ממזגת מחדש את הנשמה הראשונית שהתפצלה בעל כורחה ומשחזרת את מתיקותה של ההרמוניה הגן-עדנית.
