אלמאזה מלמדת ערבית בחטיבת הביניים בכפר הירוק ומובילה סדנאות להעצמה נשית במסגרת משרד החינוך למורות במזרח ירושלים. השנה החלה ללוות צוותים של מורים לשפה הערבית במגזר הערבי במחוז מרכז.
"בהשתלמויות להעצמה נשית אני מובילה תהליכים אצל מורות ערביות – תהליכים אישיים וקבוצתיים שבסופו של דבר מובילים לכך כשכל אחת מרחיבה את המעגל האישי שלה למקום שמחזק אותה. כלומר, מערערת את המקום המושתק ומעוררת אצלן שאלות על ידי כך שהן מערערות את המובן מאליו. דבר זה משפיע על איכות העבודה שלהן. הן משתמשות בכלים הללו בכיתה כשהן מלמדות את הבנות. אני בעצמי משתמשת בכלים הללו ורואה כמה זה עוזר לי להוביל ללמידה משמעותית יותר. זו הוראה שמשתמשת בדינמיקה הקבוצתית כדי לשיג את המטרות בהוראה. אני רואה את התגובות של התלמידים – אני רואה מתי אני יכולה להרחיב את הסמכות שלי ומתי לצמצמה", היא מסבירה על הקשר בין הסדנאות לעבודתה כמורה.
"אני יכולה לבחון מתי לרדת לגובה העיניים ומתי להישאר במעמדי כמורה שלהם. זה משאב שדרכו הם מועצמים לאו דווקא בידע. יש חשיבות בייצוג הידע ולא רק בלימוד הידע. הנוכחות שלי גם כערבייה והמפגש המשמעותי עם התלמיד שלומד את השפה והתרבות ממקום ישיר."
אלמאזה פעילה במסגרות חברתיות שבהן היא פועלת לקידום שיוויון בין המינים "חלק מהעניין הוא שיוויון מגדרי, גם בכיתה אני מעלה את הנושא. אם יש טקסט שכתוב כולו בלשון זכר אנחנו מנתחים את הטקסט הזה ואני מאפשרת זווית ביקורתית כדי לנתח את ההקשר ההיסטורי הפוליטי של הטקסט. אני רואה את התגובות של התלמידים ששמים לב לעניין הזה. למה הכול כתוב בלשון זכר כשאפשר לכתוב אותו באופן שידבר גם במין אמורפי". היא ממשיכה ומסבירה כי העבודה הקשה והתעקשות על נושא השיוויון המגדרי מובילה לתוצאות. "הרבה מהכיתות שלי קלטו את הראש שלי והבינו כמה הטקסט הערבי שאנחנו קוראים הוא לא שיוויוני."
עוד מוסיפה אלמאזה ואומרת כי היא מאמינה שיש הבדלים בין במגזר הערבי לבין זה היהודי, אולם בחברה הישראלית בכלל עדיין קיים אי שוויון מגדרי, משום שמושרש בה הכוח הגברי. "לגברים קשה לוותר על המקום שלהם ועל השלטון בחברה. אם בכפר הירוק יש סממנים של שיתוף, בחברה הערבית ההבדלים בין המגדרים מאוד מאוד בולט".