עותמן משמש היום כמורה לעברית וכמנהל בית ספר יסודי בקלאנסווה, בית ספר שקיים מאז שנת 1928 (תקופת המנדט). אביו למד בבית ספר זה, וגם הוא היה בו תלמיד.
עותמן למד במכללת לוינסקי לתואר הראשון ולאחר מספר שנים בהוראה חזר ללימודי התואר השני. הוא חש שהמכללה סייעה לו, כסטודנט צעיר, להתבגר ולהכיר את יכולותיו: "לא יכולתי להיות מורה מוצלח בלי הלימודים וההתנסות במכללה. הגעתי צעיר בן עשרים שאינו יודע דבר, וההתנסות עשתה אותי מורה". עם תום לימודי התואר הראשון לימד ברהט, ובהמשך חזר לאזור המרכז. בעת עבודתו בדרום הארץ פגש את מי שהיה נשיא אוניברסיטת בן גוריון שבנגב, ולימים שר בלי תיק לענייני מיעוטים, הפרופ' אבישי ברוורמן. פרופ' ברוורמן הפגיש אותו עם ניצולי שואה, וכך הוא החל במעורבות שנמשכת עד היום של פעילות התנדבותית למען ניצולי שואה. פעילות זו כוללת עבודה התנדבותית במפגשים עם ניצולים, מסעות לפולין וכן במעורבות בעמותת "הלל" וב"עמך" לסיוע לניצולי שואה. לפעילות זו מצא מקום גם במסגרת לימודיו לתואר השני.
עותמן למד תואר שני נוסף בניהול, והוא ממשיך ללמוד, בצד עבודתו כמורה וכמנהל. הוא חש אסיר תודה למכללה על הישגיו.