"להבין משמע לרדת לסוף-דבר.
אבל מה לעשות, אם סוף הדבר נמצא למעלה?…
להבין משמע להגיע, וזה כבר ענין של לוגיסטיקה,
אבל להגיע אין משמע להבין, וזה כבר ענין מיסטי.
אז מה עושים עם זה?"…
דוד אבידן "כל השירים" הוצאת: הקיבוץ המאוחד מוסד ביאליק.
הדרך "לדעת ולהבין" – מעלה שאלות על ההכשרה ומהותה. מכללת לוינסקי לחינוך, כאחת המכללות המובילות בארץ בתחום ההוראה והכשרת מורים, מדגישה בחזונה מצוינות בלתי מתפשרת ואיכות בהוראה, תוך כדי למידה לאורך החיים. המכללה רואה עצמה מחויבת לא רק להכשרת הסטודנט להוראה, אלא גם להתפתחות הפרופסיונלית של הגננת/המורה הנמצאים במערכת החינוך לאורך חייהם המקצועיים. דרך זו מתבססת על נכסי תרבות, על ערכים יהודיים ואוניברסליים, על הישגים טכנולוגיים ועל מתן מענה לצרכים משתנים של חברה פלורליסטית, רב-תרבותית. כל זה מתוך מגמה להכשיר מחנכים מומחים בתחום הדעת האקדמי, בעלי רגישות אתית וחברתית, מעורבים בחיי בית הספר ובקהילה ומכוונים להכין את תלמידיהם להשתתפות פעילה ושוויונית בחברה דמוקרטית.
בחמש עשרה השנים האחרונות המכללה מתווה ומפתחת מארג של קשרי עמיתות עם מוסדות חינוך ברשויות המקומיות, ביניהן לוד, נתניה, תל אביב, הרצליה, פתח תקווה, אור יהודה ואילת. במסגרת קשרים אלה נבנות מערכות יחסים של עמיתות בין המכללה לבין מוסדות החינוך ונבנות שותפויות בהן משתתפים מפקחים, מנהלים, מורים, גננות, מרצים, מדריכים, סטודנטים וסטאז'רים. אלה לומדים וחוקרים יחד במטרה להבין טוב יותר את הפרקטיקה של ההוראה, לשפר את איכות ההוראה במסגרות השונות ולתרום לפיתוח האישי והמקצועי של כל השותפים.
המכללה מכשירה מורים להוראה בגיל הרך, בבית הספר היסודי, בבית הספר העל יסודי, בחינוך המיוחד ובחינוך המוזיקלי.
השותפויות פותחו לאור הגישה המערכתית-אקולוגית (Keiny, 2002) הרואה במציאות החינוכית מערכת מורכבת שמאופיינת ברב-ממדיות ובדינמיות, ומהגישה הסוציו-תרבותית (ויגוצקי, 2004), הגורסת שלהקשר חשיבות מכרעת לגבי האופן שבו אנשים מממשים את עצמם, משתנים, מתפתחים ולומדים. מכאן שקיימות זיקות ורצף בין כל הגורמים במערכת: מעצבי מדיניות, מכשירי המורים ובתי הספר. המונח המקובל לתיאור שותפויות כאלה הוא "בתי ספר להתפתחות פרופסיונלית" – PDS Professional Development Schools) ). בבסיס השותפות קיים הרעיון כי שיפור איכות ההוראה-למידה יושג רק על ידי שיתוף פעולה בין כל הגורמים השותפים, בין המוסד המכשיר לבין השדה (ראשי מנהלי החינוך ברשויות מקומיות, מפקחים, מנהלים, מורים, מרצים, מדריכים, סטודנטים וסטאז'רים). כל אלה שותפים פעילים המקיימים ביניהם דיאלוג המייצג תקשורת דמוקרטית, אמתית ואמינה בין תרבות המכללה לבין תרבות בית הספר או גן הילדים. תרבות כזו, מבנה דו-שיח פעיל בין התיאוריה לבין המעשה והמפגש ביניהם מוליד התחדשות בו-זמנית של כל השותפים בעשייה החינוכית. לאור האמור, השותפות מזמנת: למידה משותפת לקידום צרכי המוסד החינוכי (מורים, תלמידים, קהילה), הרשות והסטודנטים; קידום חדשנות בתהליכי הוראה ולמידה באמצעות שילוב טכנולוגיות מידע, גיוון בדרכי הוראה והערכה, הרחבת סביבות הלמידה ועוד; פיתוח מקצועי של מורים וגננות, פיתוח יוזמות חינוכיות; פיתוח עתודה של מורים וגננות והשמתם במוסדות בעיר; הידוק הקשר בין האקדמיה לשדה לשיפור איכות ההוראה ועוד. אנו שואפים לקדם שותפויות ברמת Collaborating במהלכן מתקיים שיתוף פעולה דינמי וסינרגטי לאורך זמן בקידום תהליכי הוראה למידה משותפים. המיקוד הוא בתהליך וההנחה שהשיתוף מקדם את התהליך ולא רק את התוצר.
בתשע"ו המכללה החלה להפעיל את תוכנית 'אקדמיה כיתה' במהלכה 44 סטודנטים מהתוכנית לבית הספר היסודי וסטודנטים מתוכנית ה- M.Teach התנסו במשך שלושה ימים בשבוע בחמישה בתי ספר מכשירים. זהו מודל שותפות ברמה גבוהה מאוד שבמהלכו מתקיימת הוראה בצמד, הסטודנט מעורב בתהליכים הכיתתיים והבית ספריים כחבר צוות מן המניין, מלמד באופן אינטנסיבי והמורה המאמנת מקבלת הכשרה להיות מכשירת מורים. התוכנית זוכה להדים חיוביים בקרב הסטודנטים, המורים ומנהלי בתי הספר:
מורות: "זו שותפות שנבנתה מהר מאוד בכיתה. לכיתה יש אימא ואבא והילדים פונים לעתים יותר אל הסטודנטית"; "בזוגיות עם הסטודנטית ישנה הפריה משותפת ואני יכולה להעיד שקבלתי מודלים חדשים של עבודה. ילדים מאתגרים מצאו דרך להביע עצמם"; "בקורס מורה מכשיר התוודעתי לגישות חדשות בהדרכה והיום אני פועלת ביתר מודעות. למורה יש חלק בפיתוח הזהות המקצועית של הסטודנט"; "חששתי והרגשתי אחריות מאוד כבדה. מה שעזר לי מאוד זו ההדרכה של המדריכה הפדגוגית שעזרה לי להבין איך לעבוד יחד".
סטודנטים: "עבורי התוכנית מהווה קפיצת מדרגה. זו חשיפה למציאות ומתייחסים אלי כמורה. אני נחשפת להתמודדות עם השטח"; "ב'אקדמיה כיתה' התנסינו בעבודת צוות. אני והמורה המכשירה מלמדות יחד"; "התוכנית מעולה מכיוון שאנו חשופים לכל המערכת – אספות הורים, חגים, טקסים, ישיבות פדגוגיות ועוד"; "התוכנית הכינה אותי לסטאז'"; "התנסות משמעותית ומפתחת".
בתשע"ז אמורים להשתלב בתוכנית כ-120 סטודנטים באחד עשר בתי ספר מכשירים.
כנגזר מתפיסות אלה, את תפיסת השותפויות עם מוסדות ההתנסות מנחים חמישה עקרונות מרכזיים:
א.אינטגרציה– המניחה שההתנסות מושתתת על זיקות בן הלימודים העיוניים שמתקיימים במכללה, לבין הפרקטיקה של ההוראה – הדבר בא לידי ביטוי ביישום תיאוריות וגישות חינוכיות נלמדות בתכנון יחידות ההוראה, בהוראה מול הפרט, הקבוצה והיחיד.
ב.רצף תפיסתי- רעיוני בין המכללה לבין המסגרות ההתנסות – המושתת על פיתוח משא ומתן ודיאלוג מתמשך בין חברי הסגל האקדמי המלווים את הסטודנט בהתנסות, לבין צוות ההוראה בבתי הספר/בגנים לבין הסטודנטים המתכשרים להוראה – על כן תהליך תכנון ההוראה (לפרט, לקבוצה ולכיתה), הביצוע והמשוב מתנהלים תוך שיתוף וניהול דיאלוג לומד בין הסטודנטית כמתכננת לימודים, הגננת/המורה המאמנת והמדריכה הפדגוגית כמכשירות הוראה. זאת במטרה לבנות תפיסה משותפת לגבי מהות החינוך, ההוראה, הלמידה וההערכה, לתכנן דרכי פעולה המממשות את התפיסה החינוכית המשותפת ולפתח כלים של משוב הדדי והערכה עצמית.
ג.שילוב והשתלבות בחיי הגן, בית הספר והקהילה-ובניית מרחב פעולה משותף המעודד פיתוח יזמות והובלת שינויים פדגוגיים וקהילתיים. ההשתלבות מתבטאת בהשתתפות הסטודנטים בפעילויות הקוריקולריות והחוץ-קוריקולריות שמתקיימות במערך הבית ספרי/הגני, הובלה משותפת של תהליכים ובניית מרחב המאפשר פיתוח יוזמות חינוכיות לטובת כלל תלמידי בית הספר והגנים בנושאים שונים, תכנון קוריקולרי משותף בתחום הדעת, צפייה הדדית, הדגמת ההוראה, וניתוח משותף של הפרקטיקה החינוכית.
ד.למידה משותפתהמבוססת על שיתופיות, דיאלוגיות וטיפוח אינטראקציות – במסגרת קהילות מקצועיות לומדות/חוקרות המאופיינות על ידי למידה סימולטנית של השותפים בסביבות העבודה, שיח מקצועי, חדשנות, יזמות, רצף התפתחותי לאורך החיים המקצועיים ומענה בסביבות למידה מורכבות, תקשורתיות ועתירות טכנולוגיות מתקדמות. כדי להשיג מטרה זו מתקיימות ישיבות משותפות לצוות בתי הספר והסטודנטיות בהנחיית המדריכות הפדגוגיות.
ה.חקר ההתנסות ומחקר מורה– מהווים עוגן ללמידה, לתכנון ולהערכה מבוססי-נתונים, לפיתוח ראייה ביקורתית על אמונות חינוכיות אישיות ועל הנחות יסוד העומדות בבסיס הפעולה, ולפיתוח ראייה רב ממדית על מורכבות הקשרי הפעולה החינוכיים, התרבותיים והחברתיים.- במהלך השנה הסטודנטיות מעלות שאלת חקר המלוות את עשייתן: שאלה הבוחנת את אופני ההוראה-למידה, מעוררת מחשבות לגבי המשך התכנון והפעלת גמישות בביצועו במטרה לשכלל את ההוראה תוך קישור לגישות חינוכיות נלמדות. בסופו של התהליך הסטודנטיות כותבות עבודת חקר המתארת את המסע האישי-חינוכי-לימודי אשר חוו על תובנותיו השונות.
ישומן של המטרות קורם עור וגידים במהלך השהייה בבתי הספר. זוהי דרך ייחודית הרואה כל אחד מהפרטים כשותפים מלאים ליצירת אקלים חינוכי-לימודי מיטבי עבור קהילת בית הספר, התלמידים, המורות והסטודנטיות. דבריה של מנהלת בית הספר מעידים על הדרך, תרומתה וחשיבותה:
"אני מבקשת להודות לכם על ההזדמנות הנפלאה שזכינו – לשיתוף פעולה בין בית חינוך "המעפילים" למכללת לוינסקי. כנאמר במשוב, הן המורות והן הסטודנטיות נמצאות בתהליך למידה משותף לשיפור תהליכי למידה-הוראה, במטרה לצמצם את הפערים הלימודיים והחברתיים בקרב הלומדים. משב הרוח הצעיר של הסטודנטיות, היצירתיות והגיוון מוסיפים ומעשירים את השגרה הלימודית היומיומית. תודה ענקית מכולנו על כל השבחים שהרעפתן, על שאפשרתן כל זאת ועוד. בברכת המשך עשייה משותפת לשנים רבות וטובות. ענת ומלי"
